18/6/2002 21:15
|
יגור
|
מאת:
|
ולרותי- עו"ד משהו.
|
כותרת:
|
יש שלב כלשהו בחיים בו אנשים בוחרים בנתיב של עשיה או בנתיב של לתת עצות. עשיה כרוכה בקבלת החלטות, וברמה כלשהי של כל אחד מהבאים: שיקול תחת לחץ, השפעה עם פוטנציאל לסיכון הזולת וגורלו, וכנ"ל- סיכון עצמך. יעוץ כרוך, במקרה הגרוע ביותר, בהוצאות לא מוכרות לצרכי מס.
התופעה ידועה ומוכרת, בעיקר בתחומים כמו פיננסים ומשפטים, בהם לא ברור: אם המורה כ"כ חכם, למה הוא לא "אי שם בחוץ" קוצר הצלחה אלא עומד וממלמל נוסחאות מול תלמידים או מאזינים מכל סוג אחר. בראשית ביקורי פה כעסתי על עמוד שלם שקיבל פה עו"ד לדבר על תביעות רפואיות, איש שההחלטה הקשה שלו ביום ממוצע היא אם ללכת על טויד או כותנה סרוקה, ובאיזה צבע, עמוד שלם שניתן בלי לתת אפשרות תגובה לרופא המורשע לפני שפשע.
אני מאד מחבב אנשי יעוץ, עיתונאים ומדריכים למיניהם, עד שהם מתלהמים. ואני לא אוהב את רוח דברייך הקוטלים כל עשיה רפואית, מפני שעשיה לרוחך היא טעות, עד שלא יוכח אחרת.
בדקי את עצמך.
וגם לך אני קורא לחמול על כבודך ברגעי התמוטטות האידאולוגיה שלך, ואם חס וחלילה תזדקקי/ו לטיפול רפואי (וואו, להציל ילד אסתמטי, כאילו שבכלל צריכים רופא וכד') תמיד יהיה שם בלילה מישהו מעמיתי כדי לעזור, תוך ידיעה שלא הכל ברור מצד אחד, שעליו לטפל מהר מצד אחר, ומעל לכל תתנופף לה הידיעה שאת עלולה להחטיף לו איזו תביעה אחר- כך.
אנא הגיבי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|