15/7/2002 08:12
|
שחר ב
|
מאת:
|
לזהר
|
כותרת:
|
אני קוראת את הסיפור שלך והעינים שלי מתמלאות דמעות, זה כל כך מזכיר לי את מה שהיה לי, את הימים הראשונים האלו שהיו כל כך קשים וכל כך הסתובבו סביב שאיבות, מזרקים, יאוש ונחישות, וההרגשה הנוראית שאני "ברוגז" עם הבן שלי, מנסה להניק אותו והוא מתנגד וצורח, וההרגשה האיומה שמרוב שאני עסוקה בשיקום ההנקה אין לי זמן להכיר את ילדי הקט שאך יצא לעולם. כתבתי על זה כבר המון פעמים בפורום (אני מתעצלת לחפש את הלינק לסיפור המלא), אבל זה פשוט פצע פתוח אצלי שממאן להסגר. בכל אופן, את כבר ממש על דרך המלך, ויש לך המון תמיכה - שזה נהדר. מאחלת לך עוד המון המון ימי הנקה מאושרים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|