מבחינתי, אף שהינקתי די הרבה, תמיד הרגשתי שההנקה "בסכנה" כלומר, אף פעם לא היה לי גודש, טפטופים ועודף חלב. לכן תמיד הייתי עם יד על הדופק. וכל תוספת היא מסכנת את המשך ההנקה. אלא אם כן היא הולכת ל"שיקום" אחרי הבית חולים. אני הולכת לבית החלמה ליולדות אחרי בית החולים ויום אחד בבית, ושם אני יודעת שההנקה "עולה על דרך המלך". אוכל מעולה ובשפע, מנוחה אמיתית וכל מה שצריך כדי להניק טוב. בלי זה אולי היה מתפקשש לי ואולי הייתי מוסיפה בקבוק מתוך ייאוש ועייפות. יש היום מלוניות כאלה לאם ולילד, ואחרי כל הבלאגאן של הניתוח והצהבת, אולי היא יכולה לפרגן לעצמה את זה? איפה היא גרה? אם את מרגישה שהיא עושה טעות תנסי לדבר איתה בעדינות מתוך נסיונך האישי ותגששי לראות את תגובתה על עצם הייעוץ.
|
תוכן התגובה:
|