שלילדים שלי יש יחסים מצוינים עם בן-אקון. יש לו "נימוס של רופאים" משמע, הוא לא עושה שום דבר לפני שאומר לילד שלום, מה שלומך, איך בגן, שואל את הילד ולא את האמא מה הביא אותו לכאן - ואז התקשורת, הדיווח הוא של הילד וגם הבדיקה מובנת וכאילו מוזמנת על ידי הילד. הוא מסביר כל מה שהוא עושה ומתיחס לילדים בעדינות (בניגוד לכמה וכמה אחרים שנאלצתי לחוות באזורנו). והכי חשוב - הוא דיאגנוסטיקן מהשורה הראשונה. האבחון של ריפלוקס אצל הפיצפול (מספר 3) בגיל 6 שבועות, וללא בדיקות פולשניות (אין טעם להציק ללא צורך, זו אחת מהמנטרות שלו) חסכה לנו המון סבל בהמשך. יש לו כמובן את הקטעים שלו, אבל רפואה היא גם ענין של השקפה, ולאחר היכרות של שש שנים אני יודעת היכן לעמוד על דעתי גם מולו.
|
תוכן התגובה:
|