קודם כל תודה על העידוד, ואנסה לענות על השאלה שלך בקצרה... מנקודת מבט שלך את צודקת שצריך תמיכה בלידה. לידה זה דבר שעלול להסתבך, וזקוקים לתמיכה מקצועית על כל סיבוך שעלול לקרות. הרבה נשים ותינוקות נצלו ממוות בגלל הטכנולוגיה שנמצאת לרשותינו.
אבל, כל זה לא בדיוק נכון. אנו חונכנו להאמין שהלידה היא דבר מסוכן שצריך גיבוי של רופאים שעומדים הכןלהציל אותנו על כל מה שלא יקרה. בעבר לידות היו לידות בית. לפני 150 שנה, בסביבות זמן מהפיכת התעשיה, קמה תעשיה חדשה, תעשית לידות. הנשים שילדו בבית, לא הבינו למה צריך ללדת בבית חולים. עד אז היה מקובל ללדת עם האמא, או הסבתא, או המילדת. הרפואה המדיצינית הלכה והשתלטה על הכל, והנשים התחילו ללדת בבתי חולים. הידע הטבעי שלנו שנשמר במשך אלפי שנים, נשכח. הממומחים ידעו יותר טוב מאתנו.
הנשים מתו בבתי חולים מזיהומים. הרופאים לא רחצו ידיים. אם היו סיבוכים כמו תינוק גדול מדי ואגן קטן מדי, היו קוראים לספר מנתח. הוא היה מכניס מברג לראש התינוק שברחם, והיה שובר את הראש והורג את התינוק, והיו מוציאים אותו חתיכות חתיכות. (ברר זה מזעזע) בשנת 1900 התחילו עם הניתוחים הקיסריים. זה היה רק 1.5% מכלל הלידות. סיבות המוות והסיבוכים בלידות בימים האלו היו בגלל שהנשים הענייות היו בתת תזונה, ותשושות מעבודה קשה. העשירות נהגו ללבוש מחוכים הדוקים שעיוותו את צורת הרחם שלהן ללא תקנה.
באף תרבות בעולם הנשים לא יולדות בשכיבה או בישיבה השענות אחורה עם הרגליים מורמות למעלה. באופן טבעי נשים מעדיפות ללדת בכריעה, או בישיבה כאשר קצה הישבן נתמך בכיסא ולהשאיר את בית הרחם חשוף,או אפילו בעמידה, או בעמידה עמוקה עם רגליים כפופות.
הלידה בשכיבה עם הרגליים קשורות במשוורות התחילה מזמן הלואי ה14. אחת מהפלגשות שלו ילדה, והוא רצה לראות את התינוק יוצא ברור ובזמן אמת, ומכאן נולד הרעיון ללדת בשכיבה.
בעצם אף אחד מעולם החי לא יולד בשכיבה! אפילו לא קופים. האם ראיתם אי פעם חתולה שתלד בשכיבה עם הרגלים מפושקות למעלה? התנוחה הזאת הולכת נגד כוח המשיכה. הכי קשה לדחוף למעלה במעלה הגבעה! אם מניחים לאשה לנפשה, כמעט תמיד היא תעדיף להשאר במאונך לאדמה. כך הכוח המשיכה נותך לתינוק לצאת, והעצם הזנב לא חוסמת ולא מצירה על התעלת הלידה. בעצם בשכיבה, הפתח צר יותר ב30% מאשר צריך להיות. גם כן, העובדה שהישבן נלחץ כנגד המיטה או יותר גרוע השולחן, והגב נלחץ, אין מרחב להתכווצויות הצירים לעבוד בלי הפרעות, והתינוק לא יכול להסתובב היטב. גם כן, התנוחה הזאת חוסמת את העורק הראשי שנמצא לאורך חוט השדרה שמזין את השליה והתינוק. לא פלא שתינוקות נהיים במצוקה כך! וגם כןלא פלא שקורה פריעת כתף, שהראש יוצא, אבל הגוף נשאר תקוע.
במקום להניח לאמא לנפשה, נותנים לה זירוז, עושים לה פקיעת מים שרק מסבך, ולבסוף אם לא הולך, עושים נתוח קיסרי.
למים יש תפקיד, לתת לתינוק מרחב להסתובב ולהגיע לתנוחה הטובה ביותר להוולד. גם תינוק שנמצא במצג עכוז משתמש במרחב שהמים נותנים לו כדי לצאת. אם עושים פקיעת מים, החבל הטבור עלול להשטף עם המים החוצה, ואז להלחץ בין הראש לאגן, ולחסום את אספקת הדם והחמצן.
התינוקות רוצים להוולד. הם מרגישים את כל הרחם מתכווצת מסביבם, והמצב לא נוח להם. הם מחפשים מוצא, ובאופן טבעי, השרירים דוחפים מלמעלה והתינוק מוצא הקלה מההתכווצויות מסביבו כאשר הוא יורד למטה. כך הוא נולד. בעצם לפני יותר 150 שנה היתה לידת תיאומי סיאם! אז לא היו ניתוחים קיסריים. התאומי סיאם איך הם יצאו? יצאו! יש על זה מסמכים על עדי ראיה שראו את זה וזה היה מדהים איך שהם נחלצו.
יונקים בדרך כלל יולדים בלילה. כשיש שקט ופרטיות, הם מרגישים בטוח ללדת. אם יש סכנה, הלידה מפסיקה, הצירים מפסיקים, ואז אפשר לברוח כדי ללדת במקום בטוח. גם אנו יונקים עם אותם הכללים. אשה במקום זר, כמו בבית חולים שלא מרגישה בטוחה, ולחוצה, הגוף שלה מפרש את זה כסכנה, וכך הצירים שלה נמשכים ונמשכים, או אפילו מפסיקים. ככל שזה נמשך, מתערבים וככל שמתערבים יותר, כך הגוף נסגר יותר, עד שהמצב מסתבך. אם נמצאים בפחד, יש כוחות מנוגדים: הצירים שמנסים לדחוף את התינוק החוצה, ומכנגד, בית הרחם נסגר בכל הכוח. לא פלא שזה כואב כל כך.
לא פלא למה הפילים והרבה חיות יולדות בקושי ומתות בגני החיות, ולא מתרבות כמו שצריך.. הסביבה הלא טבעית מתפרשת אצלן כסכנה, וכך ההורמון אדרנלין מכין את הגוף לבריחה, ועוצר את הלידה. גם כן לגבי בני אדם!
אשה כל הזמן למדה לשמור על הפרטיות שלה. עכשיו בבית חולים, היא חשופה, כל אחד יכול להכניס את הידיים שלו לבדוק מדי פעם, לא נותנים לה תנועה חופשית.אסור לאכל ולשתות, שנותן כוח ללדת, במקום זה היא מחוברת לאינפוזיה שגורמת לאי נוחיות (באינפוזיה יש מי סוכר, לא מזין בכלל, ויש אלו שנהיה להן בצקת!), עושים לה 'הכנות' כמו גילוח וחוקן.. אין לה פרטיות. אסור לה ללכת לפי מה שהגוף שלה דורש.. כולם באותו תבנית אוטומאטית: כולן בשכיבה עם הרגליים למעלה במשוורות, או שהאחיות מחזיקות לה את הרגליים, מפושק חשוף.. עושים בהן כל מה שרוצים... מספרים לחתוך בחיץ, ידים בנרתיק, 'לעזור' לתינוק להוולד... ומקהלות שאומרות, לדחוף לדחוף או לא לדחוף.. כך היא לא יכולה להקשיב לגוף של עצמה מתי לדחוף ומתי לא. לפעמים יש פתיחה של 10 ס"מ ועדיין לא מרגישים צורך לדחוף. כל אחד והקצב שלו. מי צריך את ה'עקומת פרידמן?' ממש שמים עליה הגבלה כמה זמן מותר לה להיות בצירים, כמה זמן מותר לה לדחוף ואם לא.. אז נתן לך פיצוטין או ניתוח קיסרי.
היא שומעת את היולדות האחרות. ממש בית חרושת ללידות! כל המצב הזה גורם ללידה להתעכב!
אז מציעים משככי כאבים מלאכותיים כמו אפידורל. הכאבים הבלתי נסבלים מלכתחילה היו בגלל ההתערבויות . כאשר משתקים את התחושות, היולדת לא יודעת מה היא צריכה, ואיזה תנוחה יותר טובה, וזה עלול להיות קריטי!
בגלל זה יותר מדי נשים סובלות מטראומה בלידה ודיכאון אחר הלידה! גם נשים שנאנסו מדוכאות. כאן במודע, הן לא יודעות שבעצם נאנסו, אבל בתת מודע כל הישות זועקת, נאנסתי!! פגעו בי!! חתכו לי!!
גם גברים יש להם מנגנון דומה, תתארו לעצמיכן, אם נקח גבר, נשכיב אותו על המיטה על הגב, עם חלוק של בית חולים שפתוח מקדימה, ועל המפשעה נכסה אותו בשמיכה מניר מה שמשתמשים בבית חולים ונגיד לו: תשמע, אתה חייב להגיע לזיקפה ולאורגזמה תוך 10 דקות, ואם לא נהייה חייבים לחתוך לך! ואז מדי 2 דקות נבא ונרים את השמיכה לראות את ה'התקדמות' ונגיד לו, מצטערים, הזמן הולך להגמר... האם בצורה כזאת הוא יוכל להגיע לזיקפה ואחת כמה וכמה לאורגזמה? לעולם לא!
הלידה היא חוויה פרטית, חוויה מינית... אם יתנו לנו פרטיות אנו נלד.
יש המון אתרים עם המון ידע.. בהתחלה לא ידעתי כלום, חשבתי שלידה זה דבר מסוכן של בית חולים. למזלי למדתי על כל זה!
לעוד פרטים אשמח לעזור לך
|
תוכן התגובה:
|
