21/7/2002 10:03
|
נועה ברקת
|
מאת:
|
כוחו המרפא של הסיפור
|
כותרת:
|
כשקוראים את הסיפור שלך שהוא מאד מרגש עלו לי קודם כל שתי נקודות שבעיני הן כשל של המערכת כמובן שהפירוד הכפוי מבנך היא נקודת הכשל הראשונית והגיע הזמן שבית החולים יבין שאמא ותינוק הן ישות אחת שאין להפרידה אלא במקרים של סכנת נפשותמה שכמובן לא היה נכון כאן העניין השני הוא מערך התמיכה הנכון להנקה כמו שאת מתארת היטב התמיכה הכי טובה בהנקה היא שהות רצופה ותומכת של עוד דמות נשית תומכת אין לזה תחילף לא טלפון ולא פגישות מזדמנות אלא הבנה שאולי הא כרגע עדיין רחוקה מאד מתפיסת המערכת שגם יכולה לממן זאת שאישה אחרי לידה זקוקה לדולה משיהי שתהיה איתה ותצלח ביחד איתה את אימי הימים הראשונים מהו הדבר הפשוט הזה שעושה הדולה היא מתמסרת לאימא החדשה חושבת עליה ועל צרכיה ותשומת הלב הזאת מאפשרת לאם להרגע לנוח ולדעת שהיא מוחזקת ומוכלת ונתמכת ומתוך כך היא יכולה לעשות זאת לתינוקה אני שומעת בתוך הסיפור שלך שלפחות בתקופה הראשונה של המאבק חווית הרבה רגשות של כעס כלפי התינוק שלך וזאת באמת הרגשה איומה בתור אחת שמאמינה מאד בכוחו המרפא של הסיפור אל תהססי לספר שוב ושוב את הסיפור הזה לשפץ אותו להבין אותו מחדש ולהפוך אותו למקור של כוח את מבינה היום על בשרך מה זה להאבק כדי להניק את מכירה היטב את הרגשות שכרוכים בכך אם אי פעם תצטרכי לעזור למישהי במצב דומה כבר תדעי מה לעשות וזה המון כוח
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|