28/7/2002 08:48
|
זהר
|
מאת:
|
אני בעד אצבע - שלנו ושלו !!!
|
כותרת:
|
קודם כל מוצץ אינו מוקצה בעיניי, מאז שאני אמא אני פחות קיצונית בדברים שהייתי בטוחה שאהיה מאד קיצונית לגביהם... אני משתדלת שלא יהיה שחור ולבן בלבד בעולם של יואב. אבל !!! הוא רק בן חמישה שבועות מינוס יומיים, וכבר היו הנקות "על הפנים" לאחר שהוא היה עם אבא שניסה לעזור לו עם מוצץ, כשהיה ברור שאינו רעב אלא רק רוצה למצוץ. היתה הנקה אחת ממש מפחידה שבמשך כרבע שעה הוא פשוט לא ידע מה לעשות עם הפיטמה ולא ינק !! מאז החלטנו שעד גיל שישה שבועות לפחות - נשתדל לחכות עם המוצץ, וגם אז לא כ"סותם פיות" אלא כעזרה למצצן הקטן והחשקן... אם הוא בוכה אני לוקחת אותו על הידיים ומדברת איתו, נותנת לו חיזוק לפרוק את מה שיש לו על הלב, ואם זה מתסכל אותי - אז מה ? חלק מתפקידי הוא להכיל את הבכי והמצוקות של התינוק שלי, וכשבחרתי להיות אמא ויתרתי על הרבה חירויות שלי כאדם, וזה לא לנצח !!! שומדבר אינו לנצח - לא הבכי, לא הניג'וסים, לא הכאבים בפיטמות - הכל יעבור הרי, והשאלה היא מה יואב יפיק מכל שלב בדרכו. בכל מקרה - האצבע הקטנה של אבא ושלי מאד מנעימה את הירדמויותיו של יואב, כולל במינשא, ואנחנו גם מאד שולחים לו עידוד ותמיכה לתפוס את האצבע שלו, דבר שהוא מאד משתדל לעשות כמעט מיום היוולדו, ואינשללה אוטוטו משתלט על העייסק ויבוא לציון גואל - אני עצמי זוכרת את חוויית מציצת האצבע כחוויה חיובית, נעימה ומנחמת, והיא בשליטת התינוק !!! בניגוד למי שאמרה שהיא רוצה לתת מוצץ כי זה בשליטתה - אני לא רוצה לשלוט בו ! להיפך - אני רוצה לעודד אותו ולתמוך בו לקחת בכיף את השליטה על הרגעת עצמו, ניחום עצמו, הרדמת עצמו - כך הוא ילמד לסמוך על עצמו. וגם כאן - אם הגמילה תהיה קשה לי כאמא שלו - אז מה ? אני מצצתי אצבעות עד גיל מאד מאוחר ובכל זאת לא הגעתי לטירונות עם אצבע בפה... אגב, התייעצנו עם דר' ליבוביץ' לגבי הרגעה והרדמה עם אבצע של אבאמא בפה - והיא אמרה שזו דרך נפלאה לדעתה, שאת כל חמשת ילדיה הרדימה כך (עם הקטנים כבר הגדולים נתנו את האצבע ולאבאמא היתה מנוחה...), ושממילא זה לא יחזיק יותר מכמה חודשים - אח"כ כבר בד"כ הילד ייקח או את אצבעו שלו או מוצץ, ויידע להשתמש בשניהם למטרותיו, גם אם לנו כהורים הן לא תיראינה באיזשהוא שלב.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|