28/7/2002 10:29
|
נעהלי
|
מאת:
|
אכן סותם פיות - אבל מה, סימפטי.
|
כותרת:
|
ומה הציצי? האם לסתום את פיו הבכין של העולל עם אוכל מתוק זה יותר חינוכי? האם ההתניה - רע לי אז אוכל משהו מתוק היא חיובית? ומדוע הסיפוק המהיר הזה? אם כבר חינוך, אז אולי לא ניתן לו אוכל לפי דרישה (כמו שאתן מתנגדות למציצה לפי דרישה), ונחזור לשיטה של האכלה כל שלוש שעות??
לי יש דרכים להרגיע את עצמי, פיסיות ונפשיות. בינהן גם דברים נואלים כמו למולל פיסת בגד, או ללעוס מסטיק. ותינוקות נרגעים, פיסית ונפשית, ממציצה. המוצץ הוא א ב י ז ר המיועד למציצה, והחומר והמבנה האנטומי שלו אמורים להיות הבריאים ביותר למטרה פשוטה זו. אינני בטוחה (תיתי?) שקצה השמיכה או האצבע בריאים יותר. בטוח שאי אפשר לחטא ולנקות אותם באותה מידה. בנוסף, הצורך וההנאה מסייעים לילד שמשתמש במוצץ להקשר לחפץ "מחליף אמא" - אני לא זוכרת את המינוח הפסיכולוגי המדויק, ולהתנחם בו. הם גם מפתחים מוטוריקה קלה על ידי ההתעסקות במוצץ בעזרת הידיים מגיל צעיר.
מצטערת, אבל מכל המכתבים שלמעלה, לא מצאתי ולו סיבה אחת הגיונית למה לא מוצץ, חוץ מהאמירה הנכונה, שנכון, יש דרכים נוספות, ואפשר גם בלי. אבל למה בלי????
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|