ראשית, חבל שמכל מה שכתבתי בחרת להתמקד דווקא בדוגמא של הנהיגה. זו בסך הכל דוגמא למצב שבו, אולי, יש מקום להשתמש במוצץ גם כדי לענות על 'צורך של האם'. אבל זה ממש לא עיקר דבריי. הנקודה שאני מנסה להבהיר, ואת בוחרת להתעלם ממנה, היא שתינוקות יודעים מה הם רוצים ולא כל כך פשוט לעשות עליהם מניפולציות (ואם כבר אז להיפך - וזה כבר דיון אחר). ושוב: תינוק שלא רוצה מוצץ, תינוק שהצורך שבגללו הוא בוכה לא נענה על ידי המוצץ - לא יקח את המוצץ, או יקח אותו לזמן קצר ומיד ירק אותו וימשיך לבכות. תינוק שכואב לו, תינוק רעב, תינוק רטוב וכו' - מוצץ לא יסיח את דעתו. נקודה. גם אם האמא האיומה תרצה מאוד 'להשתיק' אותו, כדברייך, היא לא תצליח. עובדה שיובל סרבה עד גיל מאוחר יחסית להתקרב למוצץ. במהלך כמעט 11 חודשים של היכרות עם יובל למדתי עליה המון דברים: מה מפחיד אותה, מה מכעיס אותה, ממה היא צוחקת, מה גורם לה הנאה, וגם מה מרגיע אותה ובאילו מצבים, מה עוזר לה להרדם, מה מנחם אותה ומה נותן לה תחושת בטחון. לא כל בכי דומה לקודמו. וצריך להקשיב כדי להבין. יש בכי לציצי ויש בכי לחיבוק, יש בכי משעמום וחוסר סבלנות, ויש גם בכי שמבקש מוצץ. מפתיע? ככה זה אצל יובל. אז תגידי - פיתחתי אצלה תלות והרגל. יכול להיות. אבל באותה מידה התלות היתה יכולה להיות בחיתול בד, דובי, בקבוק ריק, כמו שכתבה כאן מישהי, או אצבע (שלפי דברייך, כן מקובלת). האם האצבע הנמצצת אינה הסחת הדעת מהבכי? הרי גם האצבע היא 'דפוס בלימה' לא פחות מהמוצץ. נכון, היא טבעית והמוצץ אינו כזה, אך איננו יכולים לפסול משהו רק כי הוא אינו טבעי. תינוק שמצליח למצוא נחמה באצבעותיו - אושר גדול. אבל לא כולם מוצאים וחלק מהתינוקות זקוקים לתחליפים. בדיוק כשם שלא כל התינוקות יונקים וחלקם ניזונים באמצעות תחליף שאינו טבעי (ובוודאי לא תטעני שאמהות שאינן מניקות מתעללות בילדיהן, נכון?). אנחנו גם משתמשים בחיתולים רב פעמיים שאינם טבעיים ועוד כהנה.
ובאשר לשאלותייך: 1) אם היו לי 3 ילדים בגילאים שציינת, שיצרחו בזמן הנהיגה, אני מקווה שאדע למצוא דרכים להרגיע אותם ולהעסיק אותם בזמן הנסיעות (שירים, משחקים, חידונים) ובשום אופן לא אנהג תוך כדי צרחות, על מנת לא לאבד שליטה.
2) כשכתבתי שאמא רגועה=תינוק רגוע, התכוונתי על דרך השלילה שאמא שאינה רגועה לא יכולה לגדל תינוק רגוע, ולכן יש חשיבות רבה גם למצבה הנפשי של האם, ואין לזלזל בכך. אם המשמעות של הויתור על המוצץ, מתוך שיקולים של טובת התינוק (ואני ממש לא מזלזלת בהורים שבוחרים לעשות זאת, כל אחד והבחירה שלו, שמתאימה לתינוק הספציפי שלו), פירושה אבדן סבלנות ורוגע מצד האם - עדיף, בעיניי, המוצץ.
3) לא אמרתי שבכי של תינוק עלול לגרום ל'כל אמא שלא תהיה' להסחת הדעת מהכביש. אמרתי שישנם מקרים, אצלי למשל (אמא רעה ומתעללת שכמוני...), שבכי קולני וממושך של יובל גורם לי לחוסר ריכוז בנהיגה ואני מעדיפה להשתמש במוצץ כדי להרגיע אותה ולהפסיק את הבכי, על מנת שנוכל להמשיך בדרכנו בבטחה. לא כדי לסתום לה את הפה, אלא כדי להרגיע אותה ולהרגיע אותי. (ושוב הערה סגנונית: 'רוצחת בפוטנציה'???). ואם המוצץ נפל באותו רגע? מרימים. התלכלך? שוטפים. שכחתי אותו בבית? יש באוטו מלאי מוצצים בדיוק לשם כך ועוד כמה בתיק למקרה הצורך. ואת יודעת מה? אם אני רחוקה מהבית וצפויה לי נסיעה ארוכה, ואין לי מוצץ, ויובל לא נרגעת מהנקה או כל דבר אחר, אז כן, למה לא, אני אעצור בסופרפארם קרוב ואקנה. מה יש? ואם אני באמצע נסיעה ארוכה בכביש החוף מרגישה שאני צריכה מים או מסטיק או קפה כדי להתרענן ולהמשיך בנסיעה בבטחה, אני לא אעצור בדרך לקנות? מה ההבדל???
ואגב, גם אני מנסה לנהל דיון מתורבת.
לילה טוב פולינה
|
תוכן התגובה:
|