ראשית, אני אכן בוחרת למה להתייחס מאחר ואני מנסה להוביל אתה דיון הזה למקום מסויים בו אני אשכיל ממנו. וזו מלכתחילה היתה מטרתו. מוצאת אני כי דווקא גישה קיצונית לדברים, שמה את הכל בפורפורציות הנכונות לעומת דברים ליד... לכן השתמשתי גם במושגים שהשתמשתי. הרי אם תבחרי את ללא להתמקד בדברים מסויימים ולהגיב בחופשיות על כל מילה, תמצאי כי כל נהג על הכביש הוא בעצם "רוצח בפוטנציה", כל שכן אדם שנלחץ מבכי תינוק, (יכל באותו רגע להיות הלחוץ אביו של התינוק ולא האם) הבחירה היא חופשית במה להתמקד ובמה לא.
לפי דברייך אני יכולה להבין (וזו רק ההבנה שלי),למעשה, ש... אם התינוק שבע, והחליפו לו טיטול, ואין לו גאזים, והשיניים טרם צמחו, והכל בסגר איתו אך הוא בכל זאת צורח בלי הפסקה כי הוא מחפש אזן קשבת...
שם, במקום הזה אנחנו בעצם מבקשים להיוושע... יוצא כי, אין לנו היכולת לתת את המענה האחר לתינוק, והוא המענה הרגשי.
עכשיו, את יכולה לבחור אם להתמקד בזה או לא אך ככל שאני חושבת על כך, בעיקר לאור תגובות מסויימות, והרי לא סתם מחשבות עולות, אני מוצאת כי רבים מבני האדם אינם מסופקים על צרכיהם שלהם מחוסר התמקדות במהות הצורך, לכן אין פתרונות מספיק עבור תינוקות שלא מדברים עדיין.
הכנסת כאן שלל דוגמאות נוספות כמו חיתול שהוא לא טבעי, וכו... אין זה אפילו נוגע בקצה אחד עם כוונת שאלתי שלי מלכתחילה, מאחר ולכל דוגמא כזו יש תשובה חד משמעית. (תינוק שלא יונק ומוזן על ידי תחליפים, תחליף אינו טבעי, מה טבעי במזון חלב אם הנוצר ממזון מעובד? האם זה טבעי?) מה באמת היום מתקיים על פי הטבע? אנחנו אוכלים טבעי? אפילו לנשום אנחנו לא נושמים טבעי,(ראי נשימתו של תינוק, נושם לתוך הבטן ולא לריאות) מניפולציות? אני לא מסכימה, אני מוצאת שתינוקות הם גאונים ענקיים שיודעים לבקש הכל אנחנו הנכשלים בזה שאנחנו לא מבינים את השפה שלהם. שפת הבכי.
אם כך, מה קורה שם באמת באותו רגע של לחץ, בו עשויה כל אם לעבור את קו היכולת הסבלנית בלשמוע את הילד שלה בוכה?
חשוב שתביני פולינה, אני למעשה אם טריה, יש לי בן מקסים וניפלא בן חודש היום בדיוק. אין לי נסיון קודם בהורות, יש בי רק חכמת חיים כדי לשאול את השאלות ולהתעמק בהן לפני שמשהו קורה.
מעניין כי רק כשהופכים להיות הורה פתאום שמים לב לדברים האלה, יש לי זוג חברים טובים שאנחנו חברים שנים רבות, עד לפני שילדתי היה נדמה לי שהם הכי סבלניים בעולם, והיום אני מוצאת כי אין להם אפילו סבלנות לשמוע בכי של תינוק הכל כך זקוק למשהו, מהו המשהו הזה? ומדוע למשהו הזה אין סבלנות?
וככל שאני ממשיכה לכתוב, וממשיכה להתעמק, וממשיכה לקרוא את התגובות אני מגלה כמה התשובה רחוקה. וכמה קרובים בני האדם למצוא דרכים מקלות כדי לא להגיע למקום הזה
אני גם מוצאת כי כל התשובות נוגעות באותה נקודה, הרגעה. אך אני גם מוצאת כי, כאשר תינוק בוכה, וללא משתיק קול הצלחנו להבין את חסרונו שהתמלא, אין דבר מרגיע מזה.
כך שלדעתי, מוצץ הוא בעצם המוצר המלאכותי שגוזל מאתנו את הרוגע האמיתי שלנו.
למעשה, הייתי רוצה כי הדיון הזה ימשיך להתנהל כך, את ואני, וללא תגובות נוספות אחרות שנשמע שמובעות מתוך פגיעה.
האם את חושבת שיש כאן פגיעה?
|
תוכן התגובה:
|