לירון יקרה. לא, לעולם לא תכירי את בן זוגך ב- 100% גם לא את ילדיים, וזה מסיבה מאד פשוטה, אינך מכירה את עצמך ב-100% אף אחד אינו מכיר את עצמו ב-100% וזה הגרוע, אילו היה האדם מכיר אתעצמו כך, לא היה לו צורך עוד בכלום. לא בשאלות, לא בפורומים, לא בתשומת לב, לא באהבה, כי היה לו הכל מכל כל. אך אין זה כך יקירה. וגם זה מסיבה מאד פשוטה אם היה כך, אזיי היה מספיק ביצור חי אחד בלבד על פני האדמה, לא היה לו צורך במשפחה, בחברים, בידידים, במעסיקים וכו... והכל ניתן לנו כדי לאפשר לנו להכיר את עצמנו דרך אחרים. ואני אענה בגישה אחרת מעט. אני לא ידעתי לבחור איך ללדת. עד שהגעתי הנה ושמעתי על דולה. והתכוננתי כמה שהיה צורך ללידה טבעית, לומר שלא חששתי? שלא פחדתי? פחדתי עד מות. היו המון ספקות בי אך האמנתי כי זה מה שאני רוצה ולא ניתוח. אם ניכנס לנושא זה בלבד, שהרי אם קיים לחץ נפשי ורגשי, הרי אנחנו מקשות על העובר שבתוכנו לצאת, כל צעקה מיותרת, כל התכווצות מיותרת מקשה על העובר כל רגע של פחד, כל שניה של לחץ נפשי אני לא סיימתי בניתוח קיסרי. אלה הם, אלה הרופאים שסיימו בניתוח קיסרי, אני נשארתי להחלים ממנו. למה? אני לא שואלת למה, מאחר ואני יודעת כי זכות הבחירה להיוולד היא בידי העובר ולא בידינו. אנחנו יכולות להתכונן, "רבות מחשבות בלב איש, ועצת אלוקים היא תקום".
כן, אני אולי הרבה יותר רוחנית מאחרות כאן, ואני רואה את הדברים ממקום אחר, שונה לגמרי, חריג לגמרי, אך אנושי לגמרי.
ומאחר ולכל אחד הרצונות שלו, ולנו אין שום חלק בהן, מן הסתם אולי ענית על התשובה מבלי לשים לב. אם זהו הרצון שלנו לתת לו מוצץ כי זה ניראה לנו הפתרון עבורו, האם זה רצונו?
אולי נדע זאת מתי שיהיה תינוק שיכנס לספר גינס שידבר בגיל המוצצים.
ריך ובת חן מודים לך כי החכמת אותנו לרוב. אור ואהבה
|
תוכן התגובה:
|