הייתי רוצה להתייחס לנקודה נוספת על אלו שכבר הוזכרו - זו של המיילדת שתוארה. מאחר שהתיאור הוא כבר מכלי שלישי, ועומד בפני עצמו כאגדת-עם, אני מרשה לעצמי להוסיף גרסה ספקולנטית על מה שהרגישה לדעתי מיילדת סיפורית זו, או היתה עשויה להרגיש באותם רגעים. ייתכן שהיתה זו אחת מאותן הזדמנויות ראשונות יקרות מפז שבה מיילדת נחשפת להזדמנות חוויתית, ראשונית, לא רפואית-יודעת-כל, להיות נוכחת נוכחות מסוג אחר בלידה.
הנערה שבה, זו שדחפה אותה מלכחתילה לכיוון מקצועה, 'לובשת' בחשאי את דמות המיילדת המוסמכת שרכשה בוודאי באותן שנים, אך הפעם היא עושה זאת בהתגנבות, ב'אישון לילה', עם ניחוח דק אם כי לא בלתי מענג של רמיה.
מעין הסכם לא כתוב נחתם בין המיילדת והיולדת. 'אני אהיה איתך פה כאחות, כחברה', אומרת המיילדת בלבה פנימה אל רעותה היולדת 'ואת תתני לי בתמורה להיות כאן באמת. כנערה שאינה יודעת, ורצה להציץ בפלא. אבל לא נגלה לאף אחד, בסדר?'
'בסדר', היא מדמה את תשובתה של חברתה היולדת, הגונחת כרגע בתוך ציר. גניחה זו מעירה אותה לרגע מהרהורי לבה, והיא נחפזת אל גיליון הלידה, כדי לציין בו את נתון ההתקדמות. השעה מאוחרת, אחראית חדר הלידה עייפה מעומס הלידות של הערב, והלכה לנוח בחדרה. גם הרופא התורן מתנמנם, והיא מרגישה שפרטיותה עם היולדת הזו מובטחת.
דומה שהצירים הופכים עכשיו תכופים יותר, ומשהו בפניה של היולדת משתנה.
לאחר סיומה הנהדר של הלידה, נבהלת היולדת למראה הקרע הקטן בעורה של היולדת ומתנצלת בבהלה. היתה זו לה פעם ראשונה שבה שכחה לחתוך אשה בלידה ראשונה. היא מרגישה נבוכה מעט ש'נסחפה' לתוך הלידה.
|
תוכן התגובה:
|
