קודם כל תודה על ההתיחסות לדברי. הרגשות אשם (בהמשך להודעה החדשה שנפתחה פה לאור הכתבה המעצבנת של ערוץ 1 אתמול)- ישנם, ונראה לי שתמיד יהיו, ולא הפורום גורם לי לרגשות אלו...
כן, הייתי חייבת לקבל החלטה,[ לא אני לא שלמה איתה, כמו שאני לא שלמה עם הרבה החלטות שקיבלתי בחודש המסכן שאני אמא- כי אין לי מושג עדיין מה נכון ומה לא נכון- ואנחנו לומדות אחת את השניה.
ואני מסכימה לכל מילה שלך לגבי הניתוח הקיסרי!!!!!!!!! אני פשוט חושבת שגם ככה זו החלטה קשה להורים, במיוחד אחרי נסיונות כאלה או אחרים לשנות מצב את המצב הנתון, ולכן זה לא עוזר לדעת עוד על "מה לא בסדר עם ההחלטה שאת לוקחת".... (שוב, לא באה מתוך ביקורת אליך....)
תודה על התגובה, ועל הדברים שכתבת.
וזהר- את צודקת, אבל עדיין יש בי חור מסויים מהלידה, שלאט לאט נהיה יותר קטן ככל שהזמן עובר והנוכחות של טליה בחיי הופכת ליותר ויותר משמעותית. אני לא מאמינה שהחור הזה יסתם לגמרי, אולי בלידה הבאה (שבעזרתו הנדיבה של האל, תהיה נרתיקית...) השאלה הנשאלת אם רק טליה תצטרך פסיכולוג- או גם אני....??? :-) אבל תודה בכל מקרה.
|
תוכן התגובה:
|