19/4/2001 23:25
|
מיכל ג.
|
מאת:
|
קרול, גיל, יותם ויהלי - מזל טוב מכל הלב
|
כותרת:
|
קרול, סיפור הלידה שלך יפיפה ואני אסירת תודה לך שאפשרת לי לקרוא אותו. חוויתי דרכו חווייה חזקה של התעוררות החלקים בי ש"מכירים" את הפלא הזה- של הקשבה עמוקה ושלווה לעצמך- למרות שלא עברתי חווייה שלמה כזו של לידה. כמו צמח שנמשך אל האור וגדל לכיוונו, כך החלקים האלו בי מתעוררים וגדלים לכיוון שהראת עליו, הפלא הזה. המון דברים צצים לי לכתוב, לך, לעצמי, לאחרות - אני מאמינה שכל מי שילדה, גם בלידה לא זורמת וקשובה, מכירה את ההקשבה הזו ממקום בראשיתי אותו הרגישה- גם אם רק לרגעים חמקניים, גם אם בלי לדעת בכלל, חלקים מסויימים היו כאלו - שלמים, זורמים, מחוברים אל הדבר העצום הזה שהוא לידה. ואולי כולם - מכירים את ה"מקום" הזה מהצצות חטופות, רגעי חסד והתעלות. אני לא יודעת, כי אני זוכרת רק במעומעם מה היה בימים ההם, לפני שילדתי. יש בסיפור הלידה שלך תאור כל כך אמיתי, כל כך מתוך התחושות שהיו לך, מדייק. כמו ספר שנכתב על ידי סופר גדול. פשוט יהלום. אהבתי במיוחד את זה שבאיזשהו שלב הרגשת צורך לשכב, וזה היה בדיוק לכבוד צירי הלחץ. ולקראת סיום, שאלה- מה עם הרוטב והספגטי? הוא אכן היה הפחמימה המורכבת שהיה כדאי לאכול, או שיש עוד משהו? אני חושבת שאת צודקת בהרגשת הבשורה שאת נושאת. שלחת אליי "מסר" חשוב ותודה לך. קראתי סיפור לידה יהלומי אחר, שהיה דווקא בבית חולים, ואני מאמינה שהחוויה הזו יכולה להתרחש גם שם (אומנם כלום לא מעודד ונותן לה מסגרת מתאימה כמו בבית), אבל אני מתכוונת, שבלי קשר לתוכנית של כל אחת מההריוניות פה היכן ואיך היא יולדת, נראה לי שהסיפור הזה מעורר בנו, בי, משהו שהוא אמת ונכון. בסיפור ההוא היולדת סיפרה על מישהי, צעירה, דתיה כנראה, שבאה ללידה ראשונה רגועה לחלוטין. הסתבר שאמא שלה אמרה לה, שכשיגיע הזמן, היא תדע מה לעשות, והוסיפה (אני לא מתחייבת לדייק) - "ואז תרגישי איך אלוהים זורם דרכך". (אם מישהי מעוניינת אחפש את הלינק שוב). קרול, איחולים חמים לכם מתוך הלב, ותודה, תודה, תודה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|