22/4/2001 09:31
|
אמא
|
מאת:
|
"נאמר כבר הכל, מה אפשר להוסיף לזה"?
|
כותרת:
|
כן, כשאני נבוכה אני נתלית באילנות גבוהים (ארקדי דוכין, הפעם). קרול שיתפה אתכן בסיפורה המדהים והצליחה לרגש גם אותי עד כדי בכי. הלוואי ויכולתי לספר לכם גם את מה שקרול לא כתבה - איזו אישיות מיוחדת יש לאישה הזו ולבן הזוג שלה, איזה ילד מיוחד ומלא-קסם הוא יותם, איזה תינוק מתוק הוא יהלי... ואיזה תהליך מעורר השראה ומחשבה היה ההריון הזה (ולא רק בשבילם). אבל אני לא יכולה לספר. קודם כל, משום שאני מאמינה שיש חיים מחוץ לאינטרנט, ולמרות השיתוף האנונימי כאן אין לי רשות לחלוק אתכן את הדברים (הנפלאים) שאני חושבת על קרול וגיל. אך מעבר לכך, יש לי הרגשה שבאמת, נאמר כבר הכל, על גבי השורות וביניהן, וכל המוסיף גורע. אז אני מנצלת את המקום והזמן כדי להודות לך, קרול, על כל מה שלמדתי ממך בהריון הזה (כן, כן) ועל החברות שלנו, שהיא יקרה לי מאד
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|