תודה על האומץ שלך לספר סיפור לא פשוט ומרגש. נעים לשמוע כל פעם מחדש איזו אוירה את משרה על היולדות והמשתתפים בלידה, וכמה אפשרויות לא פולשניות מתאפשרות כך לקידום הלידה.
בסוף הסיפור כתבת שלא ברור לך מה גרם לאורך הלידה, הרי היו כל התנאים... וגם כהערה קטנה הזכרת את הפחד שלה ממחטים. חדירה של מחט, זו פעולה פולשנית, וגם בלידה יש משהו מזה (גוף התינוק מפלס דרך בגוף האשה). לך תדע מה האשה הזו עברה שאולי לא איפשר לה להרפות במצב הזה. אני מציינת את זה, כי המקום הנפשי שבו נמצאת האשה בבואה ללידה, כמעט לא מקבל התיחסות אצלינו. וזה יופי לבוא עם אידיאולוגיה ואמונה ללידה, אבל אולי צריך לתת יותר מקום למה שמתחולל בנפשה של האשה (ה"איך" כבר הרבה יותר מורכב, וקטונטי). אין לי כמובן ביקורת בדברי, רק באה לשפוך קצת יותר אור על המקום הזה. והנה דוגמא ל"איך", שמרגש אותי כל פעם מחדש: יש לי חברה שילדה בליווי של חברתה, והפתיחה נתקעה לה על 4, וכשהבינו באינטואיציה שיש כאן פחד לעבור דרך, הן נכנסו למן מחול שדים כזה של ניעור הגוף ולעבור דרך (ולא ליד) הפחד. אח"כ הצטרף גם הבעל, בעמידה יציבה ומחוברת לקרקע, היולדת נתלתה על צווארו, הוא בכה (חמוד), היא ממש שאגה וכרעה, ו... הפתיחה היתה 10!
מאחלת לך אילנה המשך עשיה פורה ומפרה. ולכולנו לידות טובות ומעצימות וגמר חתימה טובה. מירב.
|
תוכן התגובה:
|