קודם כל לליזה-אני במקומך,לאור התיאורים של ההקאות של בנך,הייתי מתעקשת על טיפול תרופתי רציני יותר. גם בני היה בתת משקל עד גיל 11 חודשים ואף-אחד לא העלה בדעתו שזה רפלוקס,למרות ההקאות. הוא אפילו עבר ניתוח להסרת שקדים ואדנואידים,ונחשד כחולה במחלה תורשתיתי קשה,ועבר עלינו סיוט גדול וקשה מאוד. בעניין הזה אני מאשימה אך ורק את שניידר,דרך-אגב, כי לדעתי האבחנה קלה מאין כמוה.
ובכל זאת,אם את כבר נכנסת לתוך המערכת של שניידר אז יהיה לך קל יותר להגיע למרפאות בעיסוק שם,שהן מומחיות ללימוד צורות ההאכלה לילדים. אני ממליצה לך לנסות לקבל הפניה מהרופא המטפל של בנך או מהרופא בשניידר (זה יהיה מהיר יותר), וכך פשוט לקבוע אליהן תור. אנחנו נפגשנו עם אוליאנה שהייתה פשוט מלאך האוכל של רותם, ותוך שתי פגישות מדהימות (וכמובן תירגול פשוט בבית), שינתה לחלוטין את יכולות האכילה של רותם, שלא היה מסוגל לפני הפגישות בכלל להתמודד עם מזון מוצק וחתיכות אוכל, אלא רק מזון מרוסק או מעוך לגמרי.
אני לא ממש חושבת שאני אצליח להעביר את התירגול בכתב, אבל בקצרה אסביר שמסתבר שאנחנו פשוט לא מאכילות נכון את הילדים שלנו. וכשיש לנו ילדים רגילים,אז הם לומדים לבד. אבל עם ילדי רפלוקס שכל דבר בערך גורם להם להקיא (וגם אם הם על תרופות עדיין יש להם את הזיכרון של ההקאות!),צריך לדעת איך להאכיל נכון.
זה מתחיל מהאכלה בכפית-רובנו מכניסות את הכפית לפה ואז "מנגבות" את השאריות כלפי מעלה בשפה העליונה. זוהי טעות גדולה. צריך ללמד את הילד לנגב לבד את הכפית, להגיע לבד אל הפית ולא להביא לו אותה אל הפה. אחרי תירגול קצרצר (ואתן לא מאמינות,הם תופסים את זה תוך כמה דקות) מתבססת ההתחלה של הנשיכה של אוכל מוצק. אני בטח מסבירה ממש גרוע ורק הסבר בשטח יבהיר את כוונותי.
אח"כ מלמדים אותם לנגוס,אח"כ ללעוס כמו שצריך ולא לפחד מהחתיכות, והם עולים על דרך המלך בזמן קצר מאוד (לנו לקח חודש אחד לעשות את המעבר האדיר הזה בין אוכל ללא חתיכות לאוכל רגיל לחלוטין).
ליזה-עשי כל מה שאת יכולה כדי להגיע למרפאות בעיסוק בשניידר וכמה שיותר מהר. יש גם מרפאה להפרעות אכילה במחלקת אישפוז יום בשניידר,דרכם קל יותר להגיע,נסי גם את זה.
ולאסנת-אשמח אם יתאים לך להפגש ולהסביר אחד על אחד. אבל כנראה רק עוד 3 שבועות כי אנחנו נוסעים לתאילנד בשבוע הבא!!!
|
תוכן התגובה:
|
