|
2/10/2002 18:25
|
דיאנה
|
מאת:
|
|
מזל טוב להולדת לירי,
|
כותרת:
|
ובסופו של דבר, למרות העיכוב בלידה ולמרות הכאבים שלא ציפית להם, ילדת כמו שרצית בלי אפידורל - אז כל הכבוד.
אני חושבת שאת לא צריכה להרגיש אשמה על כך שאת בוכה, והאכזבה שהיתה לך בלידה ובמיוחד אחריה נותנת לך לגיטימציה מלאה להרגיש כמו שאת מרגישה עכשיו. נשמע שהיית בסיטואציה מאד מתסכלת, רצו להפריד בינך לבין התינוקת, היית לבד בלי מי שיעזור לך ולא יכולת לקום מהמיטה ולסדר את העניינים בעצמך. אין להקל ראש בסיטואציה כזו. בכל זאת התעקשת ולא הסכמת להתפשר, וכל הכבוד לך גם על זה. טבעי שאחרי שעברת חוויה כזו זמן כל כך קצר אחרי הלידה תהיי נסערת. תאשרי לעצמך שכן קרה שם משהו לא נעים, שזכותך להרגיש רע ולבכות, ואולי תצליחי לסגור את העניין בעקבות האישור העצמי ולהמשיך הלאה.
גם אני הרגשתי אחרי הלידה השניה שיש לי כוח רק לתינוק, ולא לשום דבר אחר, גם לא לבת הגדולה. זה היה מאד מוזר כי לפני הלידה חשבתי שזה יהיה ההיפך, איך זה יכול להיות שעוד ילד יהיה מרכז עולמי, והייתי בטוחה שהוא יהיה מוזנח על חשבונה. נראה לי שזה תהליך טבעי המונע על ידי מנגנון שנועד להגן על התינוק, שזקוק למלוא תשומת הלב מאמו כדי לשרוד, הרבה יותר מאשר הילדים הגדולים יותר. אל תנסי להלחם בזה או להרגיש אשמה בגלל זה. מצטרפת להמלצה של דנה השניה לשוחח על העניין עם בן זוגך ולקבל "פטור" מכל דבר חוץ מהשהות עם התינוקת והטיפול בה. גם העניין הזה יסתדר עם הזמן ולאט לאט תרגישי שאת מסוגלת להקדיש גם לגדול ולבן הזוג.
מקווה שהכל יסתדר במהרה, ושוב מזל טוב גדול והרבה הנאה ממנה ומהגדול.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
