גם אני הגעתי לבי"ח בבוקר בידיעה שאקבל זרוז (שבוע 42, תינוקת שהוערכה במשקל 4 ק"ג, פתיחה של 2 וצירים לא סדירים ולא ממש כואבים). אספר לך בקצרה - מיד נכנסתי לחדר לידה (שם מקבלים את עירוי הפיטוצין), עשיתי חוקן וחוברתי לעירוי, תוך כדי נכנס רופא ובנימוס רב ביקש ממני לעשות לי סטיריפינג, הסכמתי וזה לא כאב כמעט, זה רק היה מאד לא נעים. צירים התחילו כמעט מיד אבל לא מאד כואבים והפתיחה התקדמה יפה - היה לי מזל כי כבר הייתי כנראה ממש מוכנה ואני מקווה שגם אצלך זה יהיה כך. אחרי כשעתיים ניתקו אותי מהעירוי (עדיין הצירים לא היו כל כך כואבים ויכולתי להתמודד איתם בשכיבה או בישיבה על המיטה) ואז יכולתי להסתובב כאוות נפשי ולהתמודד עם הצירים כמו שלמדנו, עד שביקשתי אפידורל ואז חיברו אותי לאינפוזיה (וגם אז אפשר לשבת ולהסתובב בחדר ואפילו נתנו לי להתקלח כמה שרציתי) ומדי פעם מוניטור. כשכבר ממש לא עמדתי בכאב הגיע המרדים, היתה לי פתיחה של 7 ומיד לאחר האפידורל הגעתי לפתיחה מלאה ותוך חצי שעה התינוקת המתוקה שלי היתה בחוץ, הרגשתי את כל הצירים, ידעתי מתי ואיך ללחוץ לבד אבל זה לא כאב. לסיכום, לידה שמתחילה בזרוז יכולה להיות טבעית כמה שאת רוצה שהיא תהיה, וזה בעיקר תלוי דווקא בביה"ח ובחופש שנותנים לך שם (אני ילדתי בליס). לדוגמא - ממש לא רציתי שיפקעו לי את המים, ובכל פעם שהמילדת עמדה לקרוא לרופא שיעשה את זה אמרתי לה אולי עוד מעט, אולי נדחה את זה קצת, והיא הסכימה. בסופו של דבר המים פקעו מעצמם. לבתי החולים יש נטייה לתת אפידורל מוקדם ככל האפשר במקרה של פיטוצין ואני אומרת לך שתנסי לדחות את זה כמה שאת יכולה ואם את רוצה ללדת בלי, אז תנסי. אני הצלחתי לדחות את זה כמעט עד הסוף וטוב שכך כי אם מקבלים את האפידורל מיד בהתחלה זה מעכב וגורם לכך שלא מפסיקים את העירוי והלידה כולה מתעכבת וחבל. הצירים אולי מתקדמים מהר יותר אבל סה"כ אני לא חושבת שהם כואבים יותר מבלידה טבעית לגמרי. רק תוודאי שיגידו לך מתי הרגע האחרון, שלא יהיה מצב שכשתרצי אפידורל יגידו לך שמאוחר מדי כי את אוטוטו יולדת (עוד דבר שתלוי בביה"ח). בעיקר במקרה שלך, חשוב שתגידי להם שאת רוצה לידה טבעית ככל האפשר ווגינלית כמובן כדי שלא ימהרו לדחוף לך מחטים, לזרז לך, להרדים לך, לפקוע לך ובקיצור, לקחת את השליטה מידיך. וגם כדי שיתנו לך מילדת שתומכת בלידה טבעית. בהצלחה ושתהיה לך לידה קלה וטובה.
|
תוכן התגובה:
|
