לא כתבתי אבל אנחנו ניסינו ומנסים שיטות טבעיות כבר יותר משבוע (סקס, עיסוי פיטמות, הליכה בכלל והליכה בים, הרפיות ודמיון ועוד). אני גם שותה תה פטל, לוקחת נר הלילה, עושה אפי נו ונעזרת ברסקיו פה ושם וכשיש צירים בטנס... בקיצור - הרגשתי שכיסיתי את רוב האפשרויות, שהתכוננתי כראוי ושאני בידים טובות (שלי ושל בעלי...) ומוכנה כבר ללידה ולמה שיקרה בה. אני חייבת להודות שהימים אחרונים היו קשים לי והציפייה עם המתח כבר התחילו להתיש. במיוחד הטלפונים, אוי הטלפונים של הסובבים אותנו... איזה ייאוש! כמו גם רמזים, שאפילו בעלי מידי פעם מעד בהם, שהלידה לא מגיעה בגלל משהו בי (פחדים מהלידה, ממה יהיה אחריה או משהו כזה). אני חושבת שבאיזה שהוא מקום כבר גם אין לי כוח יותר לא לזה ולא למלחמות נוספות...
ככה שאנחנו לא 'קופצים' לזרוזים והתערבויות רפואיות. אבל - לא סתם בחרתי ללדת בבית חולים. אופצית האחריות האישית המלאה לא לגמרי מתאימה לי (אחרי כל, רק בגלל שאני בהריון וקראתי מלא על זה לא הופך אותי למומחית מושלמת בנושא או ליודעת כל...) ואני מאילו שמרגישות כרגע שצריך לאפשר לנו הנשים ללדת כרצוננו במסגרת שיכולה להגיש במידת הצורך עזרה רפואית ואמורה להגיש במקביל את התמיכה והעזרה בידע ובניסיון באמצעות המיילדות. ברור לי שזה לא אידיאלי כרגע ושיש מחיר לבחירה שלי ואני עסוקה באיך אפשר בכל זאת להצליח ללדת כרצוני בבית החולים.
תודה על מה שכתבתן עד עכשיו. אשמח לעוד תגובות, נועה
|
תוכן התגובה:
|