|
8/5/2001 15:31
|
טלילה
|
מאת:
|
|
אילנה - שוב תודה, תודה, תודה.
|
כותרת:
|
התרגשתי והצטמררתי ובכיתי וכמעט שהתחלתי לנהום בעצמי... ובעיקר התחזקתי והתעצמתי בעוד כוחות ואמונה בגוף הנשי הנפלא, שכמהה ובוטח וזורם ויודע.
ואיזה ניגוד מדהים לסיפור הלידה של ענבל ל., 5 הודעות קודם! שני הסיפורים הללו יחד על דף אינטרנט אחד הם ההסבר הכי מתומצת שאני יכולה לתת להחלטה שלי ללדת אצל אילנה, ולא בין כתלי בית החולים. ההסבר שדרוש לכל אלו שהתחילו כבר לשאול "באיזה בית-חולים את מתכננת ללדת?" (אני בשבוע 32, עם בטן די גדולה), והגיבו לתשובה שלי בפעירת עיניים, בעיקום פה או במנוד ראש פסקני, וכמעט תמיד בלווית מבחר מלבב במיוחד של סיפורים על לידות ש"הסתבכו", או שהיו עשויות להסתבך, בתוספת לשורת המחץ: "בטח שלא בלידה ראשונה - הרי אין לך בכלל מושג!"
אז הרבי לספר לנו, אילנה. כל סיפור כזה הוא עוד אבן-חן זוהרת במחרוזת שהולכת ונשזרת לה סביב גופי, נוגעת-לא-נוגעת במצחי, בצווארי, בחזי, במותני, בירכי, בקרסולי, בבטני - מחרוזת קורנת של נשיות קרובה ובוטחת, יציבה וחזקה, שתלווה אותי ותשפיע עלי מטובה ומיופיה.
תודה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
