אני אישית חושבת שיותר חשוב שהילד ירגיש נוח עם עצמו ובטוח, מאשר ילמד במהירות זו או אחרת כל מיני דברים. חברה שלי הכניסה ילדה לגן שבו כולם גדולים ממנה ב5 חודשים עד שנה וחצי, ומאז היא לא מפסיקה להרביץ לכולם. פשוט למדה שרק ככה היא שורדת. ילדים שקטנים מביתך בחודש חודשיים- אין לזה הרבה משמעות. אולי כרגע כן, כי היא מדברת והם לא (זה דוקא נחמד, כי ככה כולם יתפעלו ממנה, הגננת וכו'), אבל בהמשך זה מתאזן מבחינת ההתפתחות, וזה דווקא נחמד. להיות עם גדולים מבחינתי זה פגיעה בבטחון, זה להרגיש מאויימת, פחות מתקדמת, מתוסכלת כשלא יכולה לעשות דברים שהם כן עושים וכ'. ודאי שלומדים דברים מדהימים והילדה תהיה "קולית", אבל כל דבר בזמנו, לא? בקיצור, אני בעד טווח של חצי שנה- שנה, לא יותר. תמי.
|
תוכן התגובה:
|