קצת מגוחך, מכיוון שקשה לומר שהיתה לך כאן אפשרות בחירה ושליטה על הדברים. כמובן שבמקרה כזה אני מיד שמה את עצמי בנעליה של רותי וחושבת כיצד הייתי נוהגת אני. מן הסתם, מה שאכתוב משקף את דעתי האישית. בלידה הראשונה עברתי סיוט של שלושים ומשהו שעות שבסופו נלקחתי לניתוח. בהריון השני ידעתי שלא אהיה מוכנה בשום הון שבעולם לעבור סיוט שכזה שוב, גם אם בסיומו תהיה לידה וגינלית רגילה. הנתונים האישיים שלי ממילא אינם כמו של רותי (הסיבה הרשמית בלידה הראשונה לקיסרי היתה חוסר התאמה בין היקף ראש התינוק לאגן שלי, ובהריון השני הערכת המשקל היתה גבוהה יותר כבר בשלב מוקדם, והתינוק שנולד אכן היה גדול יותר, ובשבוע 38 היה במצג עכוז), אך בתחילת ההריון,כששקלתי VBAC שוחחתי עם חברתי, שנלחמה וילדה VBAC למרות ירידת מים, למרות שעות של צירים - לידה שהסתיימה בואקום, תפרים, ובהמשך גם בצניחת רחם. כשהיתה חמישה חודשים לאחר הלידה היא אמרה לי "עזבי, לכי לקיסרי, זה לא שווה את זה". ובאמת - אם עברת כבר קיסרי ויש לך כבר צלקת, מדוע לעבור שלושים שעות של צירים, עם זירוז - שידוע שמסוכן מאד לעשותו לאחר קיסרי כיוון שהסכנה לקרע ברחם גדולה (רק מזה הייתי מתקפלת), ואקום, תפרים, פגיעה ברצפת האגן וכן הלאה? למה לקבל את הרע מכל העולמות? - שוב, זה רק אם יש לנו אפשרות לבחור... אין אמת מושלמת. יש לי חסך שלעולם לא יתמלא וסוג של בטחון ביכולת הגוף ללדת שאף פעם לא אחוש. אני רואה את החסר הזה כפיספוס ענק וככישלון. אז אולי זה כן שווה את זה? בכל מקרה, כמו שאומרים בערבית - מכתוב - נקבע מלמעלה שתחווי לידה נרתיקית. כל הכבוד על כל השעות שעברת, מצדיעה לך. לא הייתי מסוגלת לעשות זאת בשום פנים ואופן. אלו הן העובדות וכנראה שהכל לטובה. מאחלת לך רותי, מכל הלב, אושר רב, הנאה מהתינוק ומהבכור, וכמובן - התאוששות קלה. הלידה השלישית כבר תהיה קלה :) ההתנהגות של המיילדת היא מתחת לכל ביקורת, וכדאי לכתוב מכתב תלונה, ברגע שתרגישי מוכנה לכך נפשית.
|
תוכן התגובה:
|