|
22/5/2001 20:22
|
ליא
|
מאת:
|
|
תודה להדס, דיאנה, תותשדה, רותי,נועה,יפה וטובה וגם...
|
כותרת:
|
כרגיל עזרתן לי מאד. תודה על העידוד והעצות. רותי- כל פעם מחדש את גורמת לפרצי צחוק.
דיאנה הצלחת להגדיר במדויק את ההרגשה שלי, בעיקר בעניין הרחמים לתינוקות לפני הלידה ובנוגע להשאלה "איך אוכל לאהוב אותן כמו שאני אוהבת את הראשון?". גם ההסבר האבולוציוני שלך מאד הגיוני- אבל לא מוצא חן בעיניי הפתרון שהאבולוציה מצאה. (לנטוע בנו דחף להרחיק מאתנו את הילדים הגדולים, בשביל שנוכל לטפל יותר טוב בתינוק חסר הישע).
לגבי להקדיש זמן סולו לילד הבכור- אין ספק שזה הפתרון. כבר לפני חודש ראיתי את זה והחלטתי לקחת מהאבא את התפקיד המסורתי של אמבטיה בסוף היום והשכבה, כולל סיפור, אבל לא עמדתי בזה. עד שהוא חוזר מהעבודה, אחרי אחר צהריים רבוי עצבים, כל מה שאני רוצה זה לפרוש לי לעצמי. אבל אני פורשת לעצמי- עם עוד שתי תינוקות, וכל מה שאני מצליחה לעשות זה לשחזר את אירועי אחר הצהריים וזה לא מיטיב עם המצב. לכן מאתמול ,בעצתכן- אני מנסה להתעלות מעל ואכן מקדישה לבני את השעה האחרונה של היום, ומשאירה חלב שאוב לאבא כדי שאף אחת לא תפריע. באמצע היום ,כשבעלי בעבודה זה לא כל כך הולך. זה משפר פלאים את ההרגשה שאיתה שנינו הולכים לישון.
תות שדה- הרעיון שלך להביא לו בובת תינוק הוא גאוני. אני אעשה את זה. אפילו שהאבא הנאור שלו יחשוש שאני משפיעה ככה על נטיותיו לעתיד. הרבה יותר גברי להניק משאית בטון, לא?
נועה- בני כמה הילדים שלך? הגילאים שלהם לא יצאו בהודעה. לגבי עזרה- יש לי עזרה יומיומית בתשלום, שפותרת אותי מכל עבודות הבית. בלי זה אני באמת לא יודעת איך הייתי מסתדרת. מן הסתם לא היו נולדות לי תאומות. אבל בעניין היחסים עם הילדים- זה לא כל כך עוזר.
יפה- אני באמת מעריצה אותך. איך את עושה את זה? אני מצטרפת לשאלה של טובה- איך עשית את זה בפרקים הקודמים עם הפרשים כל כך קטנים?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
