|
22/11/2002 11:36
|
דנה השלישית
|
מאת:
|
|
סליחה, אבל חייבת להגיב להשתפכות הקצרה-
|
כותרת:
|
אני מצטערת, אבל כמה שאני אוהבת את ילדי, וכמה שהחיוך המקסים שלהם יכול להמיס אותי כל פעם מחדש, כשהקטן שלי דופק לי את החיוך המקסים שלו בחמש בבוקר, אחרי שכל שעה אני קמה להניק אותו ואני גמורה מעייפות ואין לי דקה אחת לעצמי-זה ממש לא עושה לי את זה. להיפך. אני מתחננת אליו (בליבי)לעוד כמה שעות. מצטערת, אבל מבחינתי זה אומר שהנה מתחיל לו עוד יום עייף במיוחד (בעיקר בדקות האלה הראשונות של הבוקר, שאני בקושי מצליחה לפתוח את העיניים. הכל נראה לי איום ונורא וברור לי שארגיש כך לאורך כל היום. אח"כ זה תמיד עובר). אז דוקא החיוך הראשון של הבוקר מתקבל אצלי ברצון עז לנקמה ...:-).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|