|
1/12/2002 13:35
|
אוריתה
|
מאת:
|
|
טוב, אז עכשיו אחרי שקראתי את הדיון בלינק של נונה, שהיטיב להציג את מרגלית ועוד כמה שלא הכרתי...
|
כותרת:
|
יש לי כמה דברים. נכון שחלק מההתנסחויות של מרגלית בדיון הנ"ל היו גסות וכוחניות. אבל, ויש כאן אבל רציני - קודם כל היא התנצלה פעמיים. דבר שני, לא מצאו חן בעיניי הקריאות להורדות של הודעתה הפותחת. אז מה אם זה מעליב, גס וכוחני? (וזהר יקירה, תסלחי לי, אני בטוחה שנפגעת בזמנו, ובטח אין לי כוונה להלל את מי שעשה כן). הייתי מצפה ליותר סובלנות מפורום שרובו אינטיליגנטי וחושב. חרב הצנזורה, לדעתי, לא צריכה להיות מונפת בקלות כזו. הרשת, בהגדרה, היא מקום חופשי לחלוטין, שלא לומר אנרכיסטי, ובפורומים כאלה כמו גם בנושאים אחרים, מי שממש לא מתאים/לא ענייני נפלט באופן טבעי כתוצאה מחוסר התייחסות. להפעיל "מחיקת הודעה" נראה לי קיצוני ואפילו לא מכובד. ועובדה היא שמרגלית לא רק שלא נפלטה מהפורום, היא גם זוכה להתייחסות אדירה (הדיון הזה היה אחד מהארוכים שראיתי). דבר נוסף, מעט מאד מהמגיבות התעלו מעל לסגנונה הבוטה של מרגלית וראו את התוכן האמיתי. שלא לומר, חלק הגיבו בהתנשאות פטרונית לשמה! שוב, סגנון גס ואפילו אלים ודאי אינו הדרך הטובה ביותר להשיג הקשבה, אך לעתים צריך פטיש 5 קילו כדי לנתץ אמונות עוורות, ומכות מפטישים כאלו אף פעם אינן נעימות. האובר-התעסקות בסגנון - וכאן, על אף שהתוכן היה עשיר מאין כמוהו - היא לדעתי בריחה מעימות אמיתי, ואחד מהסוגים היותר נבזיים של צדקנות. מעניין שבשרה, שהודעותיה בד"כ מעצבנות בתוכנן הרבה יותר מסגנונה, אף אחד לא השתלח כך (או אולי לא ראיתי השתלחות כזו. אתכן הסליחה אם אני לא מדייקת).
אז מרגלית, אחרי שקראתי את הדיון בלינק של נונה, אני רוצה להגיד לך ולאחרות שאת לדעתי סופר חריפה, בעלת מחשבה עצמאית ומהווה קונטרה מבורכת לדעה הרווחת בפורום הזה. ובדמוקרטיה, כמו בדמוקרטיה - האופוזיציה היא מנגנון חשוב מאין כמוהו, ועל כך אני מוקירה אותך. נכון, תגובותייך התאפיינו גם ברגשנות, והרגשנות הזו לא היתה נעימה לאוזן. אני אומרת, בשורה התחתונה - אז מה? גם תגובות אחרות בדיון התאפיינו באמוציות חזקות, כך שבמהות - וגבירותיי, חלקכן לא הולך לאהוב את זה: במהות סגנון התגובה האמוציונלי באשר הוא, של מרגלית או אחרות - אינו שונה במאום! מי אמר שכעס בוטה וישיר גרוע יותר מכעס מוסווה וסמוי? כעס הוא כעס הוא כעס. והישירות לפחות נותנת לנו פתח להתעמת איתו, בעוד שההסוואה היא הכחשה אשר לנכחה אנחנו עומדים חסרי אונים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|