|
10/12/2002 09:13
|
אסנת ש.
|
מאת:
|
|
אוי דנדוש יקרה, תיארת בערך את מה שאני הרגשתי לפני שנה וחצי.
|
כותרת:
|
גם בתי השלישית באה לנו בהפתעה, שבני השני היה בן שנה וקצת גיליתי שאני בהריון, ממש לא לפי התוכניות שלנו... אני זוכרת שמסביבי אף אחד לא התרגש, לא נשאו אותי על כפיים כמו בהריון הראשון, היו לי שני ילדים קטנים בבית לטפל בהם, הרגשתי קצת כמו שאת מתארת, ככלי קיבול, גם אני הייתי פעם יפה ורזה... אהבתי את הבימבו הרזה (-: את האמת דנדוש? לא הרגשתי שיש לי אפילו זמן לחשוב על מה יהיה, פשוט המשכתי בשגרת חיי, לא חשבתי על הלידה, חשבתי בעיקר על מה יבוא אחריה ואיך נסתדר כולנו במערך המשפחתי החדש הזה ש"נכפה" עלינו. גם לי היה ילד קטן, מקסים ונוח בבית – נסיך אמיתי. אני כל כך מבינה אותך ואת חששותייך. תסלחי לי על הפסימיות, מבטיחה לך שלסיפור הזה יש סוף טוב, חכי... ואז נולדה בתי בלידה לא קלה, היא הייתה תינוקת לא קלה (בלשון המעטה) והרגשתי איך בזו אחר זו, מתנפצות לי כל הפנטזיות אל מול קרקע המציאות, עברתי תקופה לא קלה, אבל – והנה מגיע הסוף הטוב... היום במרחק של שנה וחצי, אני מסתכלת על חיי ועל משפחתי ורואה שלושה ילדים יפים ומדהימים. הקטנים אוהבים אחד את השני בצורה כל כך יפה ונוגעת ללב. אני מסתכלת עליהם וליבי מתרחב. אני יכולה גם לספר לך, שלמרות הקשיים של ההתחלה, לעולם לא חשתי כעס על הקטנה. מה היא אשמה? בעלי ואני בחרנו להביא אותה לעולם, שיערנו שנעבור תקופה לא קלה, עשינו הערכות משפחתית חדשה, בעלי למשל עשה הפסקה מרצון (של כמעט שנה) במרוץ המטורף למעלה, לקחנו כולנו בחשבון שתהייה לנו שנה לא פשוטה ונערכנו בהתאם. דנדוש יקרה, נשבעת לך שיהיה בסדר! הלב גודל ומתרחב ויש בו מקום להמון אהבה, האהבה לא מתחלקת בין הילדים – היא פשוט גדלה.
חבקי את רועי שלך, את נסיכך הקטן ודעי לך שיהיה טוב! לסיפור הזה יהיה סוף טוב – את תיראי.
שולחת לך חיבוקים ונשיקות לרוב ומאחלת לך לידה קלה וטובה.
בנוסף, היו כאן לא מעט דיונים על הפרשים קטנים בין אחים, מציעה לך לחפש, תקבלי הרבה תגובות מרגיעות... שלך אסנת
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|