שפתאום בלי אזהרה, כמו במין היסטריה, אחרי התקף צחוק התחלתי לבכות לבן זוגי היקר במיטה ואמרתי לו שאני מפחדת מהלידה נורא והוא הבטיח לי שהוא ילד במקומי. זה עבר (כמובן שלא בזכות ה"הבטחה" שלו, אם כי אולי קצת כן, כי היא הצחיקה אותי שוב).
בדיעבד אני חושבת שיש מתח שהולך ונבנה לקראת הלידה עצמה והמתח הזה מתחזק מטבע הדברים לקראת סוף ההריון, אז - כמו במצבי מתח אחרים זורמים עם זה ומשתדלים להרפות: לוקחים נשימה עמוקה, נזכרים שאת ממשיכה אלפי דורות של אמהות שילדו לפנייך, מסתכלים בחיוך על התינוקות המקסימים שפוגשים ברחוב או בקניון ואומרים: בקרוב יהיה לי גם!
בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|