|
14/12/2002 10:35
|
יהודית שריג, פיזיו' בשיקום רצפת האגן
|
מאת:
|
|
תשובתי לורוניק
|
כותרת:
|
ורוניק שלום רב,
לא יכולתי לענות לך עד כה כיון שהלפטופ שלי (עם WORDS בעברית) נסע עם בני לאיטליה (במסגרת עבודתו ) ורק היום מצאתי זמן ללכת לחברה ולענות לך ממנה.
באשר לשאלתך, המורכבת מאוד, אנסה לענות בצורה הכי קצרה והכי ממצה שאוכל.
- האם בשלב השני של הלידה האישה חייבת ללחוץ?
תשובתי: אם הכל מתנהל בצורה אופטימלית (שימי לב לניסוח!) היא לא חייבת ללחוץ בצורה מודעת ורצונית...לראיה נשים היולדות בדרך לביה"ח מנסות להתאפק ולמרות זאת הן יולדות כיון שכוחו של הרחם (= שריר לא רצוני) חזק פי 10 מכוחם של השרירים הרצוניים!!!
- שמעתי על נשים שלא הרגישו צורך ללחוץ וגם על נשים שלא עשו כמצוות המיילדת (שהיא זאת שהחליטה עבורן מתי הן צריכות ללחוץ) וחיכו לשלב האקספולסיבי. האם הלידה שלהן תהיה יותר ארוכה? האם יכולים להיות סיבוכים בגלל זה? האם זה עלול לתקוע את הלידה או לעכב אותה?
תשובתי: לחיצות מודעות ורצוניות, הנעשות ע"ס הוראה מהמלווה (למשל כי יש פתיחה מלאה של צואר הרחם) ולא על סמך תחושת צורך (כי ראש התינוק עדין גבוה והוא לא יצא מפתח צואר הרחם) הוכחה במספר מחקרים ככזו שאינה מחישה את התקדמות הלידה והיא יכולה אף לעקבה בשל העובדה שחשיבה מודעת (לצורך הלחיצה) גורמת להפרשת אדרנלין מוגברת (ולפיכך לירידה באוקסיטוצין = ההורמון האחראי על התקדמות הלידה). בנוסף, חשיבה מודעת מעכבת את הופעת הרפלקס. חוץ מזה לחיצות חזקות / ארוכות / ממושכות - ואשר מספרן עולה על 5 נמצאו כמגבירי סיכוי לדליפות שתן ע"פ התזה לדוקטורט של ד"ר דה- גאסקה, וע"פ מחקר אחר מחלישות / מותחות / וגורמות לצניחות – בגלל שכל לחיצה כזו מפעילה לחץ של כ- 20 ק"ג על הסאכרו-יוטרין ליגמנטס (= הרצועות המחזיקות את צואר הרחם במקומו ).
- האם יש הבדל בין לידת אפידורל (שבה האישה לא מרגישה צורך ללחוץ והמילדת מנחה אותה) לבין לידה ללא משככי כאבים שבה היולדת לא לוחצת?
תשובתי: בלידת אפידורל, כפי שענו לך בנות אחרות, כן חשים בצירי הלחץ אך לא בכאב המלווה אליהם (= תפקיד האפידורל). ההבדל הגדול בין לידה ללא אפידורל לבין זו שבה היולדת מקבלת אפידורל הנו שבעקבות האפידורל נמנעת תנועתיות היולדת (= העוזרת לתינוק להתברג כלפי מטה הודות לתנועות הלא סימטריות , והמאפשרת לתינוק לרדת לכיוון תעלת הלידה מבלי להתקע בדרך!). חוסר התנועתיות גורם לעיתים קרובות למצב בו צואר הרחם פתוח אך ראש התינוק עדין גבוה! בנוסף, בשל חוסר התחושה בפלג הגוף התחתון והעובדה שרוב הנשים שוכבות על גבן "נושרות" הברכיים הכפופות בסיבוב כלפי חוץ ובכך הן גורמות להתקרבות עצמות האגן בחלק האחורי של מוצא האגן, מה שעלול להפריע לו (כשהוא כבר סוף סוף יוצא מפתח צואר הרחם) להמשיך בדרכו החוצה. הכיצד? מאחר והתינוק יורד רוב הזמן כלפי אחורה (בשל מנח הרחם ) ורק בסוף דרכו (כאשר מופיעים צירי לחץ) הוא מסובב את ראשו כלפי פתח הנרתיק כדי לצאת - הרי שאם האישה שוכבת על גבה עם רגליים כפופות וברכיים שמוטות לצדדים לא רק ששלושה מבין ארבעת מפרקי האגן, שאמורים היו לעזור לתינוק לצאת ע"י התרחקות העצמות זו מזו, מקובעים אלא גם מוצא האגן בחלקו האחורי סגור יותר. כך נוצר מצב שבו צירי הלחץ עלולים להמשך זמן ארוך מאוד (= דבר הפוגע בעצבי רצפת האגן שמוצאם מאזור זה) ואם היולדת מצרפת לכך גם לחיצות יזומות עלול הדבר לקלקל/להחליש את סוגר פי הטבעת (החלשות העלולה להתבטא בקושי למנוע דליפת גזים ולהגיע בזמן לשרותים) ו/או המחיצה שבין הנרתיק לחלולת ( החלשות העלולה לבוא לידי ביטוי בעצירויות וצניחות). זו הסיבה למשל שהיום ברוב חדרי הלידה מנסים להשכיב יולדת עם אפידורל על הצד (= תנוחה לא סימטרית) ולגרום לה לשנות תנוחה לעיתים קרובות (= תנועיות מלאכותית) ולקבל לידה בתנוחה על הגב רק כאשר הראש כבר פנה לכיוון פתח הנרתיק (= אז תנוחה זו כבר לא תעקב את יציאת התוק ואפילו תעזור לפתוח יותר את חלקו הקדמי של מוצא האגן, היכן שממוקם פתח הנרתיק)!!!
בתקוה שלא שכחתי כלום ושהצלחתי לענות לך על רוב תהיותיך,
ובברכת הריון ולידה קלים ומספקים,
יהודית.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
