בסך הכל החכמה היא לבודד. כל דבר לחוד. אבל לחוד ממש. כלומר, טיפוח הזוגיות, אז לעשות סופי שבוע לבד, לבד ממש. כמובן שאצלנו מבחינה כלכלית זה מתאפשר רק לעתים רחוקות. אבל מה שכן מתאפשר בהחלט זה לצאת לאיזה בית קפה, או תערוכה, פשוט להיות שעתיים לבד בלי הילדים ובלב שקט אבל את האמת - עם 3 ילדים היה לי יותר קשה. עכשיו יש לי ילדים גדולים שאני יכולה בשקט לצאת ויש לי בייבי סיטר בילט אין. ומבחינת התשומת לב, אני תמיד מתפללת שנצליח להקשיב לכולם, ולהקשיב באמת. זה הדבר הכי קשה לי בהורות המבורכת הזו. הררי כביסות ובית קטן וצפוף לא מכריעים אותי. אבל כששלושה ביחד נורא רוצים לספר לי מה היה להם בחזרות של המקהלה, או בשעור מדעים, ואני חסרת סבלנות להקשיב כי זה לא "הכי חשוב עכשיו" אז אני מרגישה צער על כך. והפתרון הוא שלכל ילד יש פעם בחודש ערב סולו, שבו אחד ההורים או שניהם יוצאים איתו. ואז יש זמן להקשיב בלי הפרעות. זה יכול להיות לשבת בפיצה, סתם לטייל, פעם נסעתי עם נסים באוטובוס שהמסלול שלו ארוך (פסגת זאב) עם שק פופקורן שהכנו בבית, ופשוט סובבנו איתו את כל המסלול. פעם כשהיה התור של מלכי (היא היתה אז בת 11) נורא כאב לי הראש ולא רציתי לצאת. ידעתי שהיא לא תוותר לי, אז מילאתי לנו אמבטיה, מוסיקה חרישית, נרות ואוירה, נכנסנו לבגדי ים ועשינו אמבטיה משותפת שעה אולי יותר. היה מדליק. זהו, החכמה היא לא לשכוח את עצמך (אצלי זה במינון נמוך מידי לפעמים), לא לשכוח את מושא אהבתך, ולהשקות כל הזמן את הפרחים האלה: עצמך, הזוגיות, והילדים שממילא תובעים את שלהם ללא הרף.
|
תוכן התגובה:
|