התשובות שלי בטח יכעיסו כמה אנשים אבל זו דעתי ואני דבקה בה:
1. בתי הייתה נאנחת המון מתך שינה (לה גם היו המון גזים, וכלום לא עזר), ולא נראה לי שהאנחות קשורות לגזים דווקא.ואי אפשר לדעת ממה זה, לדעתי. היא בכלל הייתה עושה קולות תוך כדי שינה, ולא הייתי ישנה בכלל, ואם היה שקט הייתי דואגת. :-) לי אמרו פשוט לעבור חדר (היינו ישנים איתה). גם בספרים ראיתי המלצה כזו. סירבתי עד גיל 4 חודשים וחצי או 5 חודשים. כשחזרנו לחדרנו (והיא הייתה בחדרה), סוף סוף התחלתי לישון יותר, כי לא שומעים כל נשימה וקול, אלא בכי בלבד (או "דיבורים"). זה עובד. היום היא לא נאנחת כבר (בת חצי שנה כמעט).
2. בעניין הפינוק - לדעתי (ורבים לא יסכימו איתי, כולל הספרים הקלאסיים), ילד מתרגל לדברים בכל גיל!!! ברור שנעים לו להיות איתך במיטה. ואז את לא יכולה לישון, כי את חוששת למעוך אותו (כך היה אצלי כשניסינו את זה מדי פעם), ושומעת כל נשימה. והילד ישן מעולה. אח"כ לא יודעים מתי זה בסדר להחזירו לישון לבד, וגם הוא התרגל להרגיש את האם צמוד צמוד. ולישון, הוא יישן עוד פחות טוב מקודם.
כל עוד זה מדי פעם, זה בסדר. אבל אל תהפכי את זה להרגל. זו דעתי.
|
תוכן התגובה:
|