קודם כל, תשובתי אינה מוסמכת, אבל הרגשתי צורך לכתוב לך -
ראשית , כל הכבוד שבמשך שנתיים הצלחת להלחם בבולימיה, אני יודעת שזה לא קל.
ההריון הוא, לפחות עבורי, תקופה של רגישות יתר, אני מוצאת עצמי עם פחות יכולות לספוג, נפגעת יותר, בוכה יותר .. ואולי גם אצלך המטען הרגשי מחליש ומאפשר להתקפים לחזור.
אני כן יודעת שבולימיה עלולה לגרום לנזקים קשים לגוף, ובמצבך, כשאת אחראית לעוד יצור קטן, אני מניחה כי זה יכול להיות בעייתי מאד. לדוגמא, התקפים בולימיים יכולים להפריע לספיגת הגוף של מרכיבים תזונתיים חשובים לתינוק ולהתיש את הגוף, שגם כך עובד כרגע מעבר לרגיל. מעבר לזה, נראה לי כי גם לנפש מגיע, שכן ייתכן והבולימיה מעידה על קושי שקיים, או שהתחזק.
לדעתי האישית כדאי שתפני לייעוץ מקצועי - מישהו שיוכל לתמוך בך רגשית ולעזור לך לעבור את התקופה הזו ולהלחם שוב בהתקפים (לא ציינת איך הצלחת קודם - לבד?). מקום שקט בשבילך בו תוכלי להתחזק ולחזק את עצמך ואת גופך. נראה לי מאד חשוב לא להזניח, במיוחד בשל ההשלכות לעובר/ית, אך גם בשבילך, שלא תצטרכי להיות בזה לבד.
תרגישי חופשי אם את רוצה ליצור איתי קשר, וסתם לדבר.
בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|
