אומנם אחי תמיד אומר לי שנחמת רבים צרת טיפשים, אבל כמו שההזדהות איתך עוררה בי (אני לא יודעת אפילו איך לתאר את הרגש הזה...)הקלה? כך אני מקוה שגם ההזדהות איתי תעורר בך... הקלה???? בכל אופן המצב דומה, אומנם היא ישנה (פה ושם)אבל אין סדר, ויש גשם מה שמגביל אותי לפחות בתזוזה מהבית. בהתחלה הייתי "גיבורה" היו ימי שמש (מועטים)והסתובבתי עם העגלה , נסעתי להשויץ עם היפיפיה שלי (בת חודש וחצי)שישנה בלילה (פה ושם)אבל משכתי בבוקר יחד עם השינה שלה עד 8:00 9:00 11:00 או בקיצור עד שאמא שלי\סבתא שלי או אחד האחים שלי היו מצלצלים... למה אנחנו לא מנתקות את הטלפון בלילה ומחברות למחרת ?? אני, מאז שהייתי ילדה יש לי נטייה להזיל דמעות כשאני עיפה, אז את מתארת לעצמך מה קורה בימים אלו (בייחוד בשעות הקטנות של הלילה). בגדול אני שומרת על אופטימיות ונהנית משחר שלי הנאה גדולה אבל למי אין נפילות בחודשים הראשונים? לדעתי השיטה זה להמשיך לישון בבוקר (ולנתק את הטלפון)לחייך מהצהריים מצטערת שכתבתי קצת מבולבל... מאחלת לך את כל האושר (ומנוחה מתי שאפשר)... ורד
|
תוכן התגובה:
|