|
24/12/2002 15:37
|
דנדוש
|
מאת:
|
|
הי ענת
|
כותרת:
|
הגדרת במדויק את תחושותיי. כל כאב, כל לחץ על הגב, כל תזוזה מבפנים מכניסים אותי לדריכות.אני בשבוע 37+4 ואמורה ללדת בליס. מה עושים עם זה שלא ישנים בכלל בלילה מההתרגשות ומהצפייה? חוץ מזה שהתינוק שלי בן שנה בבית כנראה מרגיש את התחושות האלו שלי, והוא פתאום נורא רוצה אותי, מביע חיבה, רוצה על הידיים, כאילו שהוא קולט את כל הסיטואציה. ולי זה נורא קשה כי אני ממש לא יכולה להרים אותו בגלל שנורא לוחץ לי על הגב התחתון. אז אני ממש לא יכולה להישאר איתו לבד ולרדוף אחריו ולהרים אותו. אז אמא שלי ואחותי עוזרות לי, אבל אני רק רוצה להיות איתו לבד ולפנק אותו ולתת לו את רגעי הנסיכיות האחרונים שלו לפני הבלתי ידוע הגדול שעומד לפנינו. אפילו שזו לידה שנייה שלי, ובהפרש קטן, ההתרגשות והפחד מהבלתי ידוע לא נופלים מהצפייה והחרדות לפני הלידה הראשונה. אני רק יכולה לאחל לך שיעבור לך קל ושתזכי לחוש את התחושה המדהימה של להחזיק את התינוק שלך בפעם הראשונה במהרה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|