|
3/1/2003 05:23
|
סאלוש
|
מאת:
|
|
חיבוקים לשרי ולהילה הקטנה ועדכונים מאיתנו...
|
כותרת:
|
שרי אני איתך! עצוב לגמול אותה אבל עצב זה חלק מהחיים, נכון? עם כל האהבה שלך היא תסתדר ממש מצוין גם בלי ציץ, אני בטוחה.
ומה אצלנו?
הכל הולך ומשתפר! הלילה למשל ישנו מ - 11:00 עד 4:00. פה ושם ישנים כמה שעות ברצף. יונקים לא רע! דוריס היתה אצלי שוב ותיקנה עוד את האחיזה, עכשיו סתוי יונקת יותר טוב! יותר יניקה אמיתית ופחות סתם מציצות מהירות (שלא ידעתי שהיא לא אוכלת כשהיא עושה אותן). וככה היניקות יוצאות קצרות יותר. אני לא ממש מצליחה לעשות את האחיזה המושלמת ככה שזה לא יכאב לי, אז זה כן עדיין כואב אבל אנחנו משתפרים ואני מתאמנת. ואם לא אצליח אפגש איתה שוב עד שאצליח! מה שכן, אני כל כך מבינה את כל האמהות שמפסיקות להניק מהר או לא מניקות בכלל... באמת ההתחלה די סיוט (זה עדיין לא ממש חגיגה). אבל כשאני יושבת בלילה ומניקה המון זמן (זה כבר כמעט לא קורה - בלילה אנחנו די תכליתיים כבר) אני חושבת לעצמי שזה במקום אולי לשבת איתה ערה כל הלילה כשהיא חולה! בהחלט עדיף. אמא שלי היתה מקוררת לגמרי וגם אני חטפתי חום גבוה (כבר עבר לפני שבוע בערך) וסתוי הזו הכל עבר לידה! שום דבר. אז שווה...
חוץ מזה, עד עכשיו כל פעם שהיא בכתה הנקתי אותה. אמרתי לעצמי עדיף להניח שזה רעב. איכשהו כל הדרמה בהתחלה שהיא לא אכלה... אבל לפני כמה ימים, היא קיטרה אבל אני ידעתי שהיא לא רעבה. כי איזה חמש פעמים חיברתי אותה לשד והיא כל פעם מצצה שתי מציצות (לא בלעה אפילו) ועזבה. גם גרפס נפסל והחיתול יבש ופתאום אמרתי לעצמי, אולי זה הזמן לנסות פשוט לתת לה לבכות (סטייל "התינוק יודע" שצריך לשנות את שמו ל"האימא יש לה אומץ"). טוב אז החזקתי אותה חזק בידיים (בתנוחה הכי אהובה עליה, ובלי שום נדנוד) ונתתי לה לבכות. זה היה נורא! בכיתי יחד איתה בטירוף. אחרי 8 דקות היא מפסיקה פתאום ומסתכלת עלי במבט הכי רגוע בעולם! אין אצלה חיוכים רצוניים עדיין, אבל זה בהחלט המבט השמח. הייתי מוקסמת! זה פשוט עבד. אחרי כמה דקות עוד פעם היא בכתה קצת והפעם נתתי לה בלי שום דמעות מצידי, פשוט ידעתי שזה יעשה לה טוב. ככה במשך חצי שעה לסירוגין ואח"כ פשוט בילינו איזה שעה רגועה ועירנית ביחד. זה היה מדהים והייתי כל כך גאה בעצמי. זה ממש עשה לה טוב. זהו, מאז כבר כמה ימים, פעם ביום יש לנו קצת בכי כזה על הידיים. ובשאר היום היא עוד יותר רגועה ממה שהיא היתה. נרדמת מהר ובקלות, אין נדנודים יותר: או שהיא עייפה ונרדמת, או שהיא ערנית ושמחה, או שהיא רעבה או שהיא בוכה. וערב אחד אמא שלי רצתה לתת לה לבכות (ואמא שלי מכירה מצוין את הטכניקה הזו על עצמה) אבל היא לא התאפקה ונדנדה אותה כשהיא בכתה (היה לה קשה לראות אותה בוכה) וזה פשוט לא עבד! הילדה בכתה שעה שלמה ובסוף הנקתי אותה כדי להרגיע אותה. אבל אז אמרתי לאמא שלי - לא לנדנד!!! (זה מנסה להפסיק את הבכי) ומאז היא פשוט בוכה כמה דקות ונרגעת.
ואמא שלי כזו חמודה, בהתחלה היא היתה די חשדנית כלפי כל מה שאני עושה עם סתיו, זה שאני ישנה לידה ומחזיקה הרבה על הידיים, בלי מוצצים וכו'. היא הסכימה אבל ככה קצת בעין עקומה. ואז היא אומרת לי לפני כמה ימים, את יודעת, שמתי לב שאני פשוט old fashioned... ואני חושבת שהשיטות שלך מעולות.
זהו בקיצור שלומנו מצוין ומשתפר לאט לאט. ואני פה ושם נכנסת לפורום וקוראת אבל בד"כ לא כותבת, כי סתיו עלי וקשה להקליד ביד אחת (אבל לא הלכתי לשום מקום)... עכשיו בזבזתי חצי שעת שינה ואני רצה לי להמשיך לנחור. שבת שלום לכולם!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
