|
6/1/2003 22:47
|
שרי
|
מאת:
|
|
ומצד שני נירה חייבת לספר את חווית אחה"צ אתמול - לצורך איזון
|
כותרת:
|
אור שלי כבר המון זמן "מוכרת " לי מנויים שאני קונה בשמחה.. מנוי למכון יופי כשהיא הספרית, מנוי לשיאצו כשהיא רוכבת על גבי ( ואני מוכנה למכור רגל בשביל שישחקו לי בשיער או ילטפו אותי בכאילו מסז..) לאחרונה היא מכרה לי מנוי לשיעורי התעמלות ואתמול היה השיעור הראשון. שיר הצטרפה והילה כמובן איתנו.. עמדנו ארבעתנו בסלון וכל אחת תרמה את תרגיליה למאמץ המשותף, אחרי שהעייפנו מהתרגילים ומהריקודים נשכבנו על הרצפה החמה (כן נפלאות ההסקה התת רצפתית...) ושלושתן "טיפלו" בי - דגדוגים, זפטות צביטות,מעיכות ,ליטופים - הכל מעורב זה בזה כשהילה מבצעת הכל תוך רכיבה על הצוואר שלי כשחיתולה המלא והריחני מרפד את פני...) איזה אושר צרוף.... אלו הרגעים שזוכרים גם שלושים שנה אחרי... ברגעים כאלה נעצרת לי הנשימה - מה שלושתן שלי? הבנות שלי? כל האושר הזה נוצר על ידינו? - ומה רציתי להגיד (אם עוד לא הבנת..) זה שהאושר מכפיל ומשלש ומרבע את עצמו עם כל ילד שנוסף.. למרות ה"מגבלות" וה"חסרונות"...
ביי, שרי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|