אם זה יסוד הטענה שהאם מיניקה בשביל הצורך שלה עצמה, טענה שהיא אבסורדית, מגוכחת ואיומה בעיני. אני מקווה שהכותבת מקדישה את חייה מרגע שעמדה על דעתה לכל דבר שהוא, זולת עצמה. ומצטרפת לדיאנה בחום. גם עבורי, הנקה היא שיא חדש של הגשמה אינדיבידואליסטית, אינטימיות, ועוד אוצרות זהב. מאז נפתח הדיון, אני חושבת רבות על השאלה האם יש לגמול ואם כן מתי. אני זוכרת סצינה קורעת לב בסרט על הקיסר הסיני, בו נלקחת ממנו המינקת שלו עם הגיעו לגיל חמש. הוא מושיט בפעם האחרונה את ידו אל שדה, מבעד מפתח הקימונו שלה, דמעותיו שוטפות בעת שהשומרים קורעים אותה ממנו, אל מחוץ לחומת העיר האסורה, והוא רק אומר בקול חנוק מכאב 'מיי באטרפליי'. פרפר שלי.
|
תוכן התגובה:
|