שלום ענת!
כל כך רציתי לשתף אותך בחוויות הסדנה בירושלים עם אילן, אבל איש לא כתב על העניין. סוד כמוס?
ראשית, התחזקתי במחשבה שהשיטה שלכם היא עולם שלם והרבה מעבר להתפתחות תנועה. סיפרתי לאילן שהדובונת בת עשרת החודשים עדיין לא מצליחה לזחול קדימה, הוא מישש אותה כשהיא על הגב ושאל איך היא ישנה בלילה. מיד הרגשתי שיש עומק באמנות שלכם.
שנית, נלחצתי קצת מן ההשלכות הרעות של אי-זחילה שהוא תיאר. אבל בין שזה מוצדק ובין שזה מוגזם כדאי לי לנסות לעזור לילדה ולנצל את הזמן המועט שנותר לי עד שתלך.
התלהבתי, אך נדמה לי שרוב הבנות שהיו אתי לא כל כך התלהבו. היו אתי אימהות בעלות מודעות גופנית גבוהה (אחת אפילו מורה ליוגה) וחוץ מזה התפתחות התינוקות שלהן נראתה מתאימה לשלבים הטבעיים כפי שאילן תיאר אותם. רוח הדברים לאחר המפגש הייתה שאפשר להסתדר גם כך. ואצלי בדיוק להפך. כל כך חיכיתי להתארגנות "צעד ראשון" בירושלים, זה אכן מתאים לי ובעיקר לבתי ועתה לא בטוח בכלל שהדבר יצא לפועל.
בינתיים אני מאמנת את הקטנה, מפתה אותה במה שרק אפשר (אצל אילן בסדנה היו רעשנים למיניהם, אבל לפרופסורית שלי הספרים הם הפתיון הטוב). היא כבדה מאוד (להערכתי 12 קילו או יותר), גם ראשה גדול מאוד והיא כבר קיבלה בו כמה מכות בניסיונותיה לזחול על השטיח (מה שכמובן לא הוסיף חשק לנסות שוב) וחזה גבוה (זאת כבר תוספת של אילן). כשהיא יושבת היא מתסובבת בחופשיות רבה, גם עוברת לארבע ומתנדנדת הרבה ויכולה "לקרוא" ספרים על בטן. התחילה לעמוד וממש מנסה ללכת כשהיא אוחזת בקצה המיטה. אני עדיין מקווה שתזחל קודם ההליכה. דרך אגב, הקפדתי ואני עדיין מקפידה על התרגילים שלימדת אותי בשכיבה על גב והיא אוהבת אותם.
|
תוכן התגובה:
|
