ליאתיתי יקרה, בעודי קוראת ומתמוגגת ממילותיך, כהתענגות על משב רוח רענן ביום חמסין, נזכרתי באחד התאורים היפים יותר של זריחות, והרי הוא כלשונו (מתוך: התקדשות/אליזבט הייך): "עדיין חושך, וצבע הרקיע כחול כהה, כמעט שחור. לפתע, כמעט ללא הזהרה, מופיעה שפת השמש העליונה מלווה בצבע אדמדם-ארגמן נפלא, המתפשט על כל כיפת הרקיע, עד שכולה לוהטת. עתה מתרחש משחק צבעים ססגוני! בשמים נראים כל גוני הגוונים, כשהם לוהטים ויוקדים ועוברים לאט לכחול כהה. מראה הרקיע פועל עליי בכוח כה אדיר, שלבי רוטט משמחה בל-תשוער, ותחושת אושר אין קץ ממלאת את הווייתי בכוח חיים חדש."
אז ראשית תודה לך על הסיפור הנפלא, ותודה על היותך, ותודה כי הזכרת לי מילים נפלאות אלו, שילוו אותי עוד זמן רב, וכמובן מצטרפת בחום לכל הנהנים מעליצותך, ורוחך הטובה, ודרך כתיבתך המקסימה.
שלך בידידות, איריס
|
תוכן התגובה:
|