מתוך כך עשויות להתעורר תחושות של אי כשירות, תסכול, אשמה וכעס, שהנטיה היא להסתיר אותם מאחרים ואף מעצמנו... כשאנחנו דוחקות הצידה את הרגשות האלה הם נתקעים בתוכנו ומחלישים אותנו.
לעומת זאת, אם אנו מאפשרות לעצמנו להתבונן ברגשות האלה ולתת להם מקום, אנו יכולות לעבור תהליך בו הם משתנים ומשתחררים, ולעבור את ההריון, הלידה והתקופה שאחרי הלידה ביותר קלות ושמחה.
הפחדים והספקות נפוצים מאוד אצל נשים בהריון ראשון שעדיין לא חוו את עצמן כאמהות, אבל גם אצל נשים בהריונות הבאים, לקראת הרחבת המשפחה הדורשת כוחות ומשאבים נוספים.
דרך טובה לאישה להתחיל בהתבוננות על הנושא הזה היא לבדוק את טיב היחסים שלה עם אמה, מאחר והיחס שלנו למושג האמהות, הציפיות והחששות שלנו מתפקודנו כאמהות מושפע באופן ישיר מהקשר עם האמהות שלנו.
התרבות שלנו היא תרבות גברית, בה נשים עדיין נאבקות על מעמדן במשפחה ובחברה, צריכות להוכיח את עצמן בכמה מישורים מקבילים, ומחונכות להיות מנוכרות לנשיות שלהן.
בתנאים האלה יחסים טעונים בין אמהות ובנות הם נפוצים ביותר.
הרבה נשים מרגישות שאמן לא מספיק תומכת, נותנת אמון ומשרה בטחון, שהיא מלחיצה, ביקורתית ונוקשה... שהן אינן יכולות להיות נינוחות בקרבתה, בוודאי לא בסיטואציה של הריון ולידה.
ואכן, בתרבות המודרנית מעטות הן האמהות שיודעות איך ללוות את ההתפתחות הנשית של בנותיהן בצורה בריאה, ולתת את התמיכה, החכמה והקבלה לה אנו זקוקות בתקופה הרגישה הזו של חיינו.
באופן אופטימלי, אישה שמוקפת בשבט נשי מחבק, מרגישה יותר רגועה בהריון, בלידה ואחרי הלידה.
היא יודעת שהיא לא לבד, שהיא עוברת חוויה שאמה עברה לפניה, ושאמה מבינה איך לתמוך בה פיזית ורגשית.
אבל כיום המקום הזה חסר לרוב הנשים ויש צורך בטיפוח מחודש שלו.
תהליך אישי או מעגל מאפשרים מרחב של ריפוי, בו ניתן להעלות בחופשיות את הרגשות הקשורים להיותי בת והיותי אמא, להתבונן על הקשר ביני לבין אמי, ולבדוק באיזה אופן ומינון לשלב אותה בתהליכים שלי כך שאחווה הריון ולידה יותר מעצימים.