פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

6/4/2001 10:59 ליא מאת: כרוניקה של לידה ידועה מראש. כותרת: ובכן, סיפור שהיה כ-ך היה: יום שישי, 30/3/01, בדיוק באותו תאריך שבו 6 שנים לפני כן הכרתי את מי שמאוחר יותר הפך לבעלי, נכנסתי לניתוח קיסרי מתוכנן (שלא מתוך בחירה), על מנת להוליד את שתי בנותינו התאומות. הילד הראשון שלנו נולד לפני שנתיים וארבעה חודשים, בדיוק ביום הולדת של סבא שלו מצד אבא, וביום נישואין של הסבים מצד אמא. כבר לא היינו צריכים לחשוב על מתנות מוצלחות יותר לסבים. וגם הפעם, לעצמנו, קיבלנו אחד מהשני שתי מתנות נפלאות. ניתוח ידוע מראש הוא חסר המתח של ההפתעה והסקרנות של מתי זה יתחיל ואיך. לילה לפני זה הראש כבר כל כך מפוצץ במחשבות על מה שידוע שיהיה ועל הפחד וההתרגשות, שכבר נמאס לחשוב על זה. אז כשכבר היינו במיטה, ולא חשבתי שאני אצליח להירדם, ביקשתי מבעלי היקר שיסביר לי סוף סוף מה זה הפלייאוף, אליפות אירופה למחזיקות גביע, מוקדמות גביע העולם ועוד דברים משעממים כאלה שבכל זאת נרדמתי מיד, וכך יכולתי ליהנות משנת השינה האחרונה שלי להרבה- הרבה – הרבה זמן. וזה היה חשוב, כי כשגפן מתעוררת 3 פעמים בלילה ויסמין עוד פעמיים, ומשום מה אף פעם לא ביחד- צריך להעריך כל דקת שינה טרום לידתית. כשהגענו לבית חולים קיבלנו את החדר הפרטי שלנו ושם התמקמנו, גולחנו והתקלחנו. זה בית חולים קטנטן וההודעה על התאומות הצפויות עוררה התרגשות בכל צוות בית החולים. אף אחד מהעובדים לא פספס את ההזדמנות לבוא לאחל מזל טוב, ולהזכיר לנו שישו איתנו ואוהב אותנו והכל יהיה בסדר. המעבר לחדר ניתוח היה רגע של אימה. השכיבו אותי על מיטת המתכת, מתחת לעיגול הזה עם ארבעת המנורות העגולות, כשלגופי רק חלוק ירוק הנסגר מאחור, ובעלי עדיין איננו כי הוא מתלבש ומתחטא. שמו לי אפידורל ואני התחלתי לבכות. המרדים ניסה להרגיע אותי בחביבות, תוך כדי שהוא מדבר איתי כמו שאני מדברת לילד שלי בן השנתיים כשהוא בוכה- וזה בכל זאת עזר. אבל מה שהכי עזר זה כשבעלי נכנס, עם מסכה בפה, וראיתי בו מן מלאך לבן (אפילו שהוא שחור) והכל נרגע ואפשר להמשיך. בחדר היו המון אנשים, רופא נשים, מנתח, שני נאונטולוגים (אחד לכל אחת), מרדים, ואסיסטנטית לכל אחד. באמת תוך 5 דקות, בהפרש של דקה, שמעתי וראיתי את יסמין וגפן כבר בחוץ. בשולחן הטיפולים שאבו אותם והן נראו לי הדבר הכי יפה בעולם! עם הקוטג' ופרצופי האי. טי. יכולתי לזהות מי זאת מי לפי התנועות שהכרתי כל כך טוב מבפנים, אותם תנועות שונות שהבדילו בינהן כבר ברחם. גפן תמיד הייתה נמרצת ביותר, ויסמין חסכה אנרגיות. אחרי טיפול ראשוני קרבו אותם ללחי שלי, ואני קיוויתי שהרגע הזה לא ייגמר לעולם. מיד אחרי זה, כנראה בעקבות משהו שדחפו להרדמה, נרדמתי שינה מתוקה כמעט עד הסוף. אחרי זה הנאונטולוג לקח את בעלי לשיחה, ואמר לו שלפי המבחנים של הערכה ראשונית, (הם משתמשים פה בשיטה אחרת, שבה ציון האפגר הוא רק אחד מהמרכיבים הרבים על מנת להעריך את מצב הילוד), יש ליסמין (שנולדה במשקל 1.6 קילו) סיכוי של 61% למות ביומיים הראשונים. פשוט ככה. הם אפילו לא מנסים לייפות את זה בניסוח קצת שונה כמו: סיכוי של 39% לשרוד. שני דברים יאמרו לזכותו של בעלי: אחד זה שהוא טיפוס כזה שלא נוטה להתייחס יותר מדי ברצינות לנבואות שחורות, במיוחד אם הם סטטיסטיות והן באות מרופאים. והשני זה שהוא ביקש מהרופא לא לספר לי על זה. הסתרת מידע רפואי מפציינט זה דבר חמור בעניי, אבל במקרה הזה, אני שמחה שלא שמעתי את ההערכה הקודרת הזאת. נודע לי על זה רק כשהשתחררנו ואחרי שכולם כבר ראו שיסמין היא מהסוג המנצח ונשמו לרווחה. בכל זאת בעלי לא זלזל בזה, ומכיוון שאין פה לא טיפול נמרץ ולא פגיה, הוא שכר 3 אחיות שמומחיות בטיפול בילודים פגים, שיעשו משמרות על יסמין 24 שעות ביממה. בית החולים מספק רק עוזרות אחיות, נשים חביבות שיודעות לפנק, להחליף חיתולים וכו', אבל אין להם ממש ידע רפואי. בכל הימים שהיינו שם, גפן ויסמין היו הדיירות היחידות של חדר התינוקות. ההתאוששות- כל הקיסריות בפורום הזכרתן את ההתאוששות המהירה, וזה נכון, אבל אף אחת לא אמרה לי כמה זה נורא עד שמתאוששים! ואני מדברת על ה-48 שעות הראשונות. כנראה שהזמן משכיח את זה מהר, כי גם אני, עוד לא שבוע אחרי, כבר בסיפור אחר, ולא זוכרת, אבל חרטתי בלבי , באותם 48 שעות, שאני מעדיפה 48 שעות של צירים לפני הלידה, ולא 48 שעות של התאוששות מניתוח קיסרי אחרי. ולא שהצירים כואבים פחות. הם כואבים הרבה יותר, אבל מאד הפריעה לי התלות המוחלטת לכל פעולה הכי אלמנטרית, והחוסר יכולת לדלג לראות את התינוקות מתי שרק מתחשק לי. הן היו באינקובטור, ואני מרותקת למיטה, וזה היה מאד קשה. אבל 5 ימים אחרי, אני כבר יומיים בבית והניתוח והכאבים ממנו כבר כמעט מאחורי. אתמול אפילו נהגתי רק עם הילד הבכור לבית חולים ובחזרה, חצי שעה נסיעה. רעלת הריון- אושפזתי ביום שישי, וביום ראשון גם הנאונטולוג וגם הרופא נשים הודיעו לי שמבחינתם שלושתנו כבר יכולים להשתחרר הביתה למוחורת. לא היה מאושר ממני בכל מרכז אמריקה. החל משבוע לפני הלידה, לחץ הדם שלי היה גבוה מהרגיל אצלי, אבל לא חמור, והרגליים נפוחות. עדיין לא היה חלבון בשתן. ביום ראשון בלילה, יום לפני ההשתחררות המתוכננת, נמדד לחץ דם של 140/100 (הרגיל שלי זה 100/80), והרגליים מאד נפוחות. התקשרתי לדווח לרופא נשים, והצעתי לו לתת לי הפניה לבדיקת חלבון בשתן. תהליך שחזר על עצמו כמה פעמים במהלך ההריון- שאני צריכה לרמוז לרופא בעדינות מה לעשות. ואכן הפעם נמצא חלבון בשתן. היה לי את אחד מהמקרים הנדירים בהם מתפתחת רעלת הריון דווקא אחרי הלידה. כבר חשבתי שאני לא אוכל להשתחרר למוחורת, והדיכאון היה בשיאו, אבל למזלי קיבלתי כדור להורדת לחץ דם (בגללו לא הנקתי יממה, שאבתי וזרקתי- כמה עצוב!), שמרתי על מנוחה מוחלטת (הפסקתי להיות גיבורה ולהסתובב ברגל מהחדר לתינוקות). ולמוחורת כבר ירדה הנפיחות והלחץ דם, ונסענו כל החבורה הביתה. כשבאמתחתה של כל אחת מהבנות- כמעט 200 גרם חדשים!!!!!!!! עכשיו אצלנו אחת וחצי בלילה. יסמין וגפן ישנות בעריסות שלהן. גמרתי להניק אותם, להלביש להן פיג'מות לתת להן נשיקות לילה טוב לפני שהתיישבתי לכתוב כל עוד הזמן לא מוחק את הפרטים הקטנים, ואני מרגישה מאושרת כפול שניים. אני יודעת שזה נשמע דביק, ואולי זה רק בגלל שבמקרה היום הצלחתי לישון 3 שעות אחרי הצהריים. אבל האמת היא שבינתיים זה לא כל כך קשה, והבנות מחייכות המון (בסדר, אני יודעת שזה מתוך רפלקס, אבל נראה לי שהן מתכוונות לזה). המון המון תודה לכל בנות הפורום, לטובה, רותי, אלן, ד"ר בר, אילנה, שאין במקלדתי מספיק אותיות להביע את העזרה והתמיכה הרבה לה זכיתי מכן, ומן הסתם עוד אמשיך לזכות. חג שמח לכולן! תוכן ההודעה: תגובות נוספות 6/4/2001  11:9 ליא, הסיפור מופלא ממש כמוך, - ענת ב 6/4/2001  11:50 ליא יקרה!!! סיפורך חדר לליבי - הדס 6/4/2001  12:3 ליא היקרה, סיפורך ריגש אותי עד דמעות - דיאנה 6/4/2001  12:17 ליא - נועה 6/4/2001  13:15 ליא יקירתי, מעולם לא הרגשתי קרובה כל כך להונדורס... - אמא 6/4/2001  13:22 ליא יקרה, - טובה קראוזה - דיאטנית קלינית 6/4/2001  21:54 ליא הנהדרת - יהודית 7/4/2001  11:49 ליא - תודה על השיתוף והמון הנאה ונחת מהבנות האביביות, - ענתי 7/4/2001  16:10 ליא יקרה, מיטב הברכות, ותודה שסיפרת כה מהר - רותי קרני הורוביץ 8/4/2001  2:6 וואהו - ענבל 8/4/2001  17:9 ליא, מצטרפת לכל המתפעלות! אשת חיל (ל"ת) - מיכל ג. 8/4/2001  21:41 ליא, נפלא בעיני , מליון ברכות וחיבוקים לכולכם. ל"ת - ענת סימון 9/4/2001  9:32 ליא, שוב מזל טוב! אני כל כך שמחה שזכיתם לחזור כל כך מהר הביתה עם הבנות... - נטלי 16/4/2001  21:8 ליא-תודה ששיתפת את כולנו בסיפור הלידה. מזל טוב! ל"ת - אלן שיין

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש