פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

21/5/2001 14:57 תותשדה מאת: משהו על כאבים ולידה בבית כותרת: אני חושבת על זה כבר די הרבה זמן. עוד מאז הדיון הקודם בעניני כאב והתמודדות איתו. אני לא חושבת שזאת גבורה גדולה להתמודד עם צירי לידה. זה כואב נורא, זה מתיש, זה מתסכל. אבל מבחינתי לפחות יש להם גם צד חיובי. לפני הכל אני חייבת לציין שבלידה הראשונה שלי שהיתה בבית חולים התברר לי שאיני יכולה לקבל זריקת אפידורל בגלל ניתוח גב שעברתי שלא מאפשר החדרת המחט לעמוד השדרה. אני זוכרת את התיסכול הגדול שחשתי כשהבנתי שאצטרך לסיים את הלידה בלי שיכוך כאבים. הפטידין ממש לא עזר לי, רק טשטש את ההכרה ובלבל אותי וגז הנייטרוס אפילו לא הצחיק אותי... הלידה אכן הסתיימה בסופו של דבר, ואפילו בצורה שנחשבת לטובה: בלי חתך, עם מינימום תפרים (נקרעתי טיפה) תוך 10 דקות של לחיצות. אז מה היה לי כל כך רע? למה סיימתי את הלידה בתחושת טראומה קשה כל כך? לקח לי כשלוש ומשהו שנים, עד שהריתי שוב והתחלתי לחשוב על הלידה הבאה. ידעתי שאני לא רוצה לחזור על הטראומה של הלידה הקודמת אבל לא ידעתי להגדיר לעצמי עדיין למה זאת היתה טראומה. במהלך ההריון השני התחלתי לחזור לחוית הלידה ולנסות לבדוק מה אני רוצה לשנות בה. ידעתי שכאב לי נורא וידעתי שבבית חולים כלום לא עזר לי ממש. רק המים במקלחת שעשיתי לפני הכניסה למיטה בחדר הלידה. האיש שלי הזכיר לי שמתוך טשטוש הפטידין רק רציתי לרדת מהמיטה וללכת, לא רציתי לשכב כבולה למיטה בשני מוניטורים וצינור עירוי. התחלתי לחשוב שאולי כדאי לי להשאר בבית עד לרגע האחרון ולבלות את הזמן במקלחת, ואלי כדאי לי להשאר בבית עד אחרי הרגע האחרון?... ברגע שעלתה המחשבה הזאת התחלתי לבדוק את עניין לידות הבית בישראל. לא ידעתי כלום על הנושא רק ידעתי שאני לא רוצה לחזור על חווית בית החולים. מצאתי מיילדת וילדתי בבית. סיפור הלידה לא ברור לי ממש כיוון שזו היתה חויה ברמה רוחנית ממש וקשה לי לזכור פרטי פרטים מהלידה. היו לי כאבים חזקים מאד בלידה הזאת אבל (וכאן ההבדל הגדול והסיבה לכתיבה הזאת) היתה לי דרך להתמודד איתם. קודם כל הכאבים היו באחריותי ולא באחריות הצוות המיילדותי-רפואי . לא ציפיתי מאף אחד שיפתור לי אותם ויעלים אותם. יכולתי להתחבר לגוף שלי ולמלא את צרכיו: ללכת, להכנס למים, לעשות פיפי, לשכב. כל מה שחשתי שנכון לי לאותו רגע. כמו כן הייתי בבית שלי והכל היה לגיטימי. לא הייתי צריכה להתחשב באף איש צוות או ביולדת אחרת ואפילו לא בשכנים שלי (זה היה בצהרי היום). תחושת השליטה במצב לא רק שהקלה על הכאבים מתוך זה שהייתי פחות מודאגת ולחוצה , אלא גם קידמה את הלידה מאד. זה לא אומר שלא כאב לי. כאב לי נורא בעיקר בסוף. אבל הכאבים לא נתפסו כמשהו שלא ניתן להתמודד איתו. רק בהשוואה בין הלידות התברר לי מה כל כך טוב לי בללדת בבית ולמה היה לי כל כך קשה בלידה בבית חולים. אפשר לתמצת את זה לקביעה שבבית חולים אין שליטה באופן מוחלט על מהלך הענינים(לפחות בחויה שלי) אין פרטיות ואין יכולת להענות לצרכי הגוף שלך. כמובן שכל זה נכון לגבי. לנשים אחרות בית החולים נותן תחושת בטחון ושלווה. ולנשים אלו, הנכוןן ביותר הוא ללדת בבית חולים. לגבי החשוב מכל הוא שקיבלתי אישור לכוחי וליכולתי להתמודד עם דברים לא קלים, כמו כאבי צירים וכמו לידה בבית (שלא התקבלה הכי בקלות בקיבוץ שלי..) אין הרבה תחומים בחיים שבהם אני כל כך בטוחה כמו בהבנת הצרכים שלי בלידה והתיחסות אליהם ואני בהחלט גאה בזה. אני לא חושבת שכל הכאבים שוים (ראו סיפור הלידה השלישית) וגם לא שכל הנשים שוות ביכולתן לשאת כאב, או שהן צריכות בכלל לשאת אותו. אין בהודעה הזאת שום ביקורת על מי שיולדת בבית חולים. אני מאמינה שאם הייתי מקבלת אפידורל בלידה הראשונה לא הייתי מגיעה ללידות הבית שלי. ואני מאושרת שזכיתי להן כי הן שתיהן היו חויות מדהימות וטובות. שחיזקו את הזוגיות שלי ושל אישי ואת האמונה שלי ביכולותי ובכוחי. ובשבילי זה ממש 'מעז יצא מתוק'. והלוואי שהיה אפשר לארוז את תחושת ההתעלות , האופוריה של אחרי הלידה ולחלק אותה לכולן. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 21/5/2001  17:24 עשית לי טוב על הלב. אני מחפשת בדיוק - ענת_פ 21/5/2001  18:29 יש הרבה נשים שלידו בלי אפידורל בבית חולים!!! - זולו 21/5/2001  20:51 תותשדה , אני איתך - ענת סימון

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש