פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
9/11/2003 21:12 קרן (אחרת) מאת:
סיפור הלידה של קטנצ'יק (ארוך כאורך הלידה)
כותרת:
אמנם עברו רק שלושה שבועות, אבל הזיכרון שלי הטשטש, ואני כבר לא בטוחה מה בדיוק קרה. אני יודעת שברק נולד בסוף, אבל הדרך לשם....

הכל התחיל ביום ראשון בערב. התחלתי שבוע 41, ויקירי ואני התיישבנו לדבר על האופציה של זירוז. הסכמנו שאם קטנצ'יק לא יוולד עד סוף 42, אז נלך על זירוז.
ביום שני ספרתי שוב, וגיליתי שאנחנו בסוף שבוע 42.... התבלבלתי איפושהו בתחילת ההריון.... דיברנו שוב, והחלטנו ללכת לבית חולים.
ביום שלישי ניסינו כל דבר כדי להתחיל צירים - אבל, לא צירים ולא יער.
בשעה 11:00 ארזנו את הדברים האחרונים בתיק הלידה ויצאנו לבית החולים. הייתי משוכנעת שישלחו אותי הביתה, ושאני סתם היסטרית, אז אפילו השארתי כלים בכיור...
[אולטראסאונד אחד ושלוש בדיקות וגינליות מאוחר יותר]
בשעה 16:00 אושפזתי, והחדירו לי פרוסטגלנדינים. אחות אחת אמרה לי שיכול להיות שתתחיל לידה תוך 12 שעות. שנינו היינו מעודדים מהבשורה, והתחלנו לצפות לפגוש את קטנצ'יק שלנו.
בשעה 01:00 אחראית המשמרת ביקשה מהחצי השני שלי לעזוב את בית החולים, או לישון במסדרון - כי יש נשים במחלקה שמפריע להן שהוא שם.
בשעה 01:02 הגפנו את הוילון, וניסינו לישון קצת (אני במיטה נוחה, יקירי בכורסאת עץ ממרתפו של המרקיז דה סאד).
בשעה 04:30 התחילו צירים.

קראתי לאחות, שחיברה אותי למוניטור. מכיוון שאני סטודנטית לרפואה, יכולתי לפענח בעצמי מה שהתרחש שם, אבל סירבתי להאמין. אחרי עשר דקות האחות חזרה, העיפה מבט אחד בסרט, החוירה, והודיעה לי שהיא מעבירה אותי לחדר לידה, מכיוון ששם יש רופא צמוד.
המוניטור הראה האטות דופק מאוחרות, או במילים אחרות - מצוקה עוברית.

בחדר הלידה נבדקתי על ידי שני רופאים, הוציאו את טבלית הפרוסטגלנדינים,
וחוברתי למוניטור רציף של שעה.
ההאטות לא הפסיקו, אבל לפחות הצירים המשיכו.
רופא אחד נכנס לחדר, בדק אותי, וסיפר לי שיש פתיחה של 2 ס"מ. הוא אמר שהוא הולך לבדוק רפלקס מסוים של צוואר הרחם שיכול לזרז את הלידה, ושזה קצת יכאב.
זו היתה הפעם הראשונה בחיי שבכיתי מרוב כאבים.
הוא סיים את הבדיקה, ועדיין כאב לי.
רק אחרי שההלם עבר הבנתי שהוא עשה לי סטריפינג. אז גם התחלתי להבין שהלידה לא הולכת להיות כמו בתוכנית הלידה.
נעמדתי, והרגשתי מוזר, כאילו משהו נופל לי בין הרגליים. הסתכלתי למטה וגיליתי את הפקק הרירי, או כפי שיקירי המהנדס קרא לו "השסגור". דבר ענק, אדום ו...נו...רירי...
המילדת הנפלאה מוניק סידרה עבורנו את חדר הלידה הטבעית, ואיפשרה לי להתחבר שם למוניטור. סוף סוף יכולתי לנוע, להתקלח, לשמוע מוזיקה ולהרגע קצת.
אבל ההאטות בדופק המשיכו, והבדיקות הוגינליות נעשו תכופות.
24 שעות אחרי תחילת הזירוז, הגיע הרופא הבכיר, והתחיל לדבר איתי על פיטוצין. הוא הסכים לאפשר לי לנוע עם המוניטור ("מבחינתי תעמדי על הראש, אם זה עוזר לך - העיקר שתשארי מחוברת"), ולנתק אותי בשביל שירותים ומקלחת פעם בשעה. אבל היינו צריכים לעבור לחדר רגיל, קרוב לאחיות.
אז עברנו, והמשכנו לזוז, ולנשום, וללכת לשירותים, ולהעמיד פנים שתוכנית הלידה שלנו עדיין מתקיימת.
וההאטות נמשכו.
בארבעים טיפות לדקה של פיטוצין התחילו צירים "אמיתיים". חזקים, ארוכים, אבל לפחות התחילה לידה. והחצי השני שלי החזיק אותי, עיסה לי את הגב, הזכיר לי לנשום, חיבק אותי, ליטף, וחזר שוב ושוב על זה שאני אמיצה ונפלאה ונראית נהדר.
וההאטות נמשכו, והחמירו.
ישבתי על הכדור, נעה ונדה, ופתאום הרגשתי פקיעה, כאב באחורי הבטן. הייתי משוכנעת שזהו - איבדתי את התינוק, אבל אז זרם חמים פרץ החוצה, וירדו לי המים.
הרופא הבכיר נכנס שוב, בדק את המוניטור, הסתכל לנו בעיניים ואמר שהוא היה רוצה להכניס ניטור פנימי, היות והמים פקעו.
הבנתי שהוא חושב בכיוון של ניתוח חירום קיסרי, וביקשתי אפידורל. ליתר דיוק - צעקתי שאני רוצה אפידורל. הצירים כאבו נורא, אבל המחשבה על ניתוח חירום שברה אותי.
בעלי הנפלא חיבק אותי, ואמר לי שזו החלטה מצוינת, ושהוא מסכים איתי לחלוטין.
אחרי האפידורל חיברו אותי לניטור צירים פנימי, והתחילו להחזיר מים לרחם, בתקווה שזה יקל על ההאטות. ביחד עם הקטטר והחמצן - היה לי "צינור בכל חור". מזל שחוקן לא היה צריך לעשות...
הלילה התקדם, משמרות התחלפו, תינוקות נולדו מסביבנו, ורק אנחנו "תקועים" - צירים והאטות, והפחד מפני ניתוח חירום מרחף מעלינו. ניסינו לישון, אבל בכל האטה של הדופק התעוררנו. התחלנו לעודד את קטנצ'יק "קדימה, תעלה את הדופק! אתה יכול לעשות את זה!". וחזרנו לישון בין ההאטות.
כמה שעות אחרי האפידורל, המיילדת בדקה אותי שוב, והפלא ופלא - הגענו לפתיחה מלאה! אפילו התחילו צירי לחץ. ביקשתי שיסגרו את האפידורל, כדי שאני אוכל ללחוץ נכון. סיפרתי לאינה הנפלאה (המיילדת השלישית שלנו..) שעשינו עיסויים, ושהשתמשתי באפי נו, ושאם אפשר שהיא תמנע מחתך כל האפשר. היא, כמובן, הסכימה.
ניסיתי להעיר את יקירי, אבל שני הלילות האלה גבו ממנו את מחירם - הוא היה מרוסק על הכורסא, ולא הצלחתי לספר לו שאנחנו בפתיחה מלאה, ושהלידה עומדת להתחיל...
הרופא הבכיר נכנס שוב, בדק, ואמר דבר פשוט - בלידה ראשונה עם אפידורל השלב הפעיל יכול להמשך שלוש שעות. ההאטות בדופק לא מוצאות חן בעיניו, ועדיף להוציא את התינוק עכשיו. במילים אחרות - ואקום.
אהובי שמע ואקום, והתעורר.
בתוך חמש דקות שני גניקולוגים, רופאת ילדים ושתי מיילדות היו בחדר. אני על הגב, רגליים בארכובות, הפוכה לגמרי מתנוחת הלידה שהתכוננתי אליה, האורות דלקו, והמכונה הופעלה.
אחרי שתי דקות נוספות אינה ביקשה ממני ללחוץ.
ןאז היא ביקשה ללחוץ שוב, ועוד פעם אחת, והרגשתי משהו מחליק בתוכי ופורץ החוצה, והניחו את הבן שלי על הבטן שלי, גבו אלי, ראשו לכיוון אבא שלו, רגליו בועטות, והתחלתי לבכות.
הוא היה מכוסה בדם, ונגעתי בו, ולא האמנתי שזה קטנצי'ק שלנו, אותו יצור קטן שבעט לי בצלעות במשך חודשים.
אחרי כמה דקות לקחו אותו לשקילה, ובעלי, עכשיו כבר האבא הרשמי של קטנצ'יק, נשאר איתו, וחזר לשבת לידי, כאשר חבילה קטנה עטופה היטב, משמיעה קולות בידיים שלו. הוא חייך אליו, שאל אותי האם השם שחשבנו עליו מתאים, וקטנצ'יק הפך לברק באופן רשמי.
אחרי התפירה כיבו לנו שוב את האורות, ונשארנו לבד בחדר - משפחה חדשה.

אף על פי שהדבר היחיד שהלך לפי התוכנית הוא שלא פקעו לי את המים, למרות הכאבים של התפרים (עשרה סנטימטרים - למי שתהתה), למרות התסכול של הבכי וכאבי הבטן, למרות העייפות, הכביסות, הפליטות בארבע בבוקר, למרות הכל -

לא הייתי משנה דבר.

והוא מחייך אל אבא שלו עכשיו, חיוך סוציאלי אמיתי.

קרן

תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
9/11/2003  21:23 קרן יקרה, ולגמרי לא אחרת - ורד
9/11/2003  21:37 קרן - סיס
9/11/2003  21:50 קרן, סיפור נהדר (תודה על הדמעות שהוא עשה לי) נשמע לי שתהיו הורים מעולים. וכל הכבוד לקטן הגיבור! (ל"ת) - ד
9/11/2003  22:18 קרן מקסימה,איזה יופי,כל כך מרגש... - ליאורה
9/11/2003  22:22 קרן יקרה, חיכיתי כבר.... - ורד של שחר
9/11/2003  22:32 קרן נהדרת, כל כך היית חסרה פה...! - דבי
9/11/2003  22:32 קרן יקרה וגיבורה - annat
9/11/2003  22:33 כמה מרגש (וכמה דמעות של אושר ...), מזל טוב, מזל טוב... הרבה בריאות, אושר ונחת! (ל"ת) - חנצ'
9/11/2003  22:40 קרן-אחרת יקרה - נועה
9/11/2003  23:55 קרן!!! - שיר
10/11/2003  0:43 יקרה שלי! התגעגעתי אלייך! - דניאלה
10/11/2003  1:20 קרן, איזה יופי! העיקר שהכל בכי טוב! - יעלה
10/11/2003  7:44 הוי, קרן יקרה - בלו
10/11/2003  8:11 קרן מזל טוב לכם!! - גליה של אלה
10/11/2003  8:19 מזל טוב קרן ומשפחה (ל"ת) - במבי
10/11/2003  8:33 קרן- המון המון מזל טוב.... (ל"ת) - לירון
10/11/2003  8:36 קודם כל - מזל טוב למשפחה החדשה! ושנית - - מורגין
10/11/2003  9:4 לקרן האחרת ולחצי השני - מזל"טים מכל הלב, תהנו ותתרבו במהרה (ל"ת) - עופרה
10/11/2003  12:18 מצטרפת למברכות, איחולי אושר ובריאות !!! (ל"ת) - זהר
10/11/2003  14:13 המון אושר!!! מזל טוב!!! (ל"ת) - סאלוש
10/11/2003  17:3 קרן, יואב וברק כיף לפגוש שוב ברשת ולקרוא את הסיפור מזל"ט והמון אהבה.נ.ב. איך אתם מסתדרים? (ל"ת) - ענתי
10/11/2003  17:28 קרן יקרה - שפע מזל"ט, תודה על השיתוף בסיפור הלידה המרגש - שירין
10/11/2003  20:34 קרן! מזל טוב! (ל"ת) - עתליה
10/11/2003  21:58 ואוו, קרן!! את גיבורה ממש!!! - יסמין
11/11/2003  12:20 תודה... - קרן (אחרת)


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש