פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

12/2/2004 0:29 נואשת לשעבר מאת: כבר יותר מ-36 שעות שדניאל לא יונק - סיפור הגמילה - (ארוך מאוד) כותרת: להזכירכן http://www.leida.co.il/message.asp?qt=17987 בזמנו כיניתי את עצמי "נואשת", כי אכן כך הרגשתי, אבל אני מרגישה צורך לחלוק כאן גם חדשות טובות ולא רק לחפש כתף. אולי יהיה בזה מן העזרה למי שבתהליכי גמילה מיניקה או חושבת על כך. ב-21 לאוקטובר, אחרי יום בו הרגשתי מצוצה ומותשת, גמלה בליבי ההחלטה - זהו, מהיום אין ציצי בלילה. השכבתי את דניאל כרגיל עם ציצי, אבל כשהתעורר בפעם הראשונה וביקש ציצי חיבקתי, ליטפתי, דיברתי אליו, נישקתי, שמתי מוסיקה נעימה - כל מה שרק אפשר כדי לתמוך. לא היה פשוט, אני מודה, דניאל בכה והלילות הראשונים לא היו קלים, אך כל לילה הביא עימו שיפור מסויים. במהלך היום המשכתי להניק כרגיל - לפי בקשה - כדי לא להכביד ולהקשות ולבצע בהדרגה. השלב הבא היה להירדם לבד. בלילה הראשון הבטנו בירח ואמרנו לו לילה טוב, ואז דניאל נכנס למיטה, וקראנו סיפור ("ויהי ערב") עם ירח. לא עברה רבע שעה ודניאל נרדם. הייתי כ"כ מופתעת. הלילות הבאים היו קשים יותר מהראשון ודניאל ביקש ציצי כדי להירדם, וסרב להישאר במיטה - הפתרון היה "מים". באמצע דצמבר נסענו לביקור בן שבועיים אצל ההורים של בעלי. שמרתי בקנאות על שגרת הלילה, ובמהלך היום, משום שדעתו של דניאל היתה נתונה להמון גירויים אחרים וטובים, לא ביקש לינוק. ניצלי את העובדה ולא הצעתי ציצי אם לא ביקש. הבקרים היו הרגעים בהם דניאל עדיין ינק ונהננו ביחד. כשחזרנו הביתה, נשארנו רק עם הנקת בוקר. דניאל היה חולה 3 שבועות ולכן לא עשיתי כל שינוי והמתנתי שיחלים, ואז, בכל בוקר כשינק דיברתי אליו ללא הפסקה "דניאל ילד גדול, לדניאל יש שיניים, דניאל אוכל הם הם לחם ופסטה ועופצ'יק... תינוק אוכל הם הם מהציצי של אמא, אבל דניאל לא תינוק, דניאל גדול..." וכו' וכו' אתמול הנקתי את דניאל בפעם האחרונה בבוקר. לא שהתכוונתי שלא להניק אותו היום בבוקר, אבל כשביקש ניסיתי והצעתי לו תחליף - שוקו חם ועוגיות, והוא הסכים. נראה מה יהיה מחר בבוקר. בכל אופן, כיום דניאל נכנס לבדו למיטה וממתין שניקרא ביחד סיפר, לפעמים הוא מבקש לשתות מים, ואז מניח ראש על הכר, אנחנו מעמעמים את האור ונותנים נשיקת לילה טוב. אני עדין ממתינה ליד המיטה עד שירדם ורק אח"כ עוזבת את החדר. התעקשתי לגמול את דניאל ולא לצאת מהחדר ולהשאירו עם בן זוגי בעודו בוכה ומבקש ציצי, משום שהיה חשוב לי שלא יחשוב ש"אמא נעלמה" ואז אין ציצי. היה חשוב לי להסביר לדניאל, עד כמה שהוא מסוגל להבין בגילו, שהוא כבר גדול לציצי. ועכשיו דניאל הולך לישון ואמא פה מחבקת ואוהבת, בלי קשר לציצי. תודה למי שהיתה לה הסבלנות לקרוא עד לכאן. ו...כן, את המחזור קיבלתי בדיוק 4 שבועות לאחר שהפסקתי עם הנקות הלילה ומאז הוא מגיע בכל 25 יום... מקוה שהסיפור שלי יעזור ולו במעט למי שמתכוונת לפצוח בגמילה. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 12/2/2004  1:36 תודה על הסיפור המעודד! באת לי בדיוק בזמן... בן כמה דניאל? (ל"ת) - דנה השניה 12/2/2004  8:49 לא מתכננת גמילה בקרוב, אבל טוב לשמוע סיפורים כאלה, שבהם מתגלצ'ים לתוך הגמילה בנעימות (ל"ת) - annat 12/2/2004  14:6 בני בן שנה ו10 . האם עלי לתת לו משהו במקום ההנקה?תודה (ל"ת) - גומלת 13/2/2004  0:5 דנה, דניאל בן שנתים וחודש וחצי, ואני שמחה אם הסיפור יעזור במשהו (ל"ת) - נואשת לשעבר 13/2/2004  0:13 נכון שסוף טוב הכל טוב, אבל... - נואשת לשעבר 13/2/2004  0:18 גומלת יקרה... - נואשת לשעבר

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש