טוב בנות יקרות, חזרתי הביתה לפני שעתיים מבית החולים, אני לא יכלה לחכות ולכתוב הכל. כמו שאתן יודעות, ביום שני ב-16 נסענו לבית החולים עם צירים כל 4 דקות. הנה הלינק: http://www.leida.co.il/message.asp?qt=23993
ב-17 התקבלנו בחדר הבדיקה והשכיבו אותי למוניטור. אני עם הטנס, אבל לשכב - נאדה. לא מסוגלת. עשיתי את המוניטור בישיבה, כי פשוט היה כואב מדי. במוניטור - ירידת דופק בצירים. הפתיחה - רק 3, ואז מתחילה גם ירידת מים איטית. מגיעה רופאה (וגם כרמי מגיעה) ואומרת ש לאור המוניטור כדאי שאשכח מהחדר הטבעי. אני צריכה להתחבר למוניטור בשכיבה לשעה, ואם יהיה בסדר - תאשפר לי לעבור לחדר הטבעי. אני מתווכחת - אבל זה לא עוזר לי. אני מתעצבנת ויודעת שזה ממש לא עוזר ללידה שלי, אז אני מפסיקה ומשלימה. אני אומרת לכרמי שאני בחיים לא אצליח לעמוד בצירים האלה בשכיבה ושאני אאלץ לקחת אפידורל. כרמי אופטימית ומבקשת את חדר 8, שאמנם איננו טבעי, אבל הוא הכי גדול ומאפשר תנועה ועם חלון. אנחנו מתמקמים, ואני אומרת שאני רוצה חוקן. אני לא אוהבת את ההרגשה שראש התינוק לוחץ על הקקי. גם בלידה הראשונה זה הקל עלי. המיילדת היא פאולינה סלע הנחמדה והעניינית, שגם עשתה לי את הסיור בחדר הלידה. היא אומרת לי שאולי כדאי שנבדוק שב פתיחה (אחרי שלושת רבעי שעה מהקודמת), כי לידה שניה מתקדמת מהר יותר ואח"כ אעשה חוקן ונתחבר למוניטור. אני מבואסת. עדו יורד לשתות משהו (מוניטור של שעה, לא?). היא בודקת לי את הפתיחה ואומרת לי: מתוקה, פתיחה של עשר". אני המומה, אז היא חוזרת: פתיחה מלאה. אני שואלת כמו טמבלית: אבל יש לי קקי! אז היא אומרת, כן, יש לך צירי לחץ. תלחצי. זה ממש לא חזק כמו בלידה הראשונה. כרמי רצה להביא את עדו, ואני לוחצת 4 לחיצות. בלחיצה הרביעית התינוקת בחוץ! והוא עלי. עדו המום. אנחנו בקושי 20 דקות בחדר לידה ובסה"כ שעה ורבע מהקבלה...
כרמי עוזרת לי, מחזיקה לי את היד והרגל, מעודדת ובכלל נפלאה. אחרי הליד אני מניקה את שי. אני לא מצליחה להתרגש. אני פשוט יותר מדי בשוק מהמהירות וההפתעה של כל זה. כך גם עדו. אחרי שעה כרמי מעסה לי את כפות הרגליים ועולה אתי למחלקה. אני עוד לא התאוששתי מהענין...
ועכשיו, חוב ישן: אני בפורום כבר הרבה מאד זמן, עוד מההריון של יובלי (סוף 2001). אז היה לי ניק אחר - חני. בהריון של שי חזרתי שוב לפורום - פשוט לא הצלחתי בלי... אז לטובת מי שלא ידעה, הנה הלינק ללידה ששל יובלי:
http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=100413
אני לא יודעת איך להודות לכולכן על התמיכה, העידוד והאהבה ומקווה להחזיר ולו מעט מה לכל אחת ואחת מכן.
תודה במיוחד לכרמי הנפלאה שאיפשרה לי להרגע בלידה, גם כשהיה נראה לחוץ, ליותה אותי לפני וגם אחרי, בהרבה חום ואהבה. אני יודעת שהיא תלווה אותי גם בלידה הבאה.
החיים החדשים מתחילים עכשיו.
|
תוכן ההודעה:
|