פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

20/1/2005 10:15 פולינה מאת: "האיש נסע מהר והת-גנש באוטו שלנו, נכון אמא?" כותרת: לא כתבתי כאן הודעה 'אישית' כבר משו כמו שנתיים, אבל הרגשתי צורך לספר מה קרה לנו, בעיקר כדי להזהיר. שישי בערב, חוזרים מארוחת ערב אצל חמותי. יובל ישנה בכיסא הבטיחות מאחור, לבושה כבר בפיג'מה. אנחנו מתכננים איך לפנות מקום בחדר לאח שלה, שיגיע בעוד חודשיים. רמזור אחד לפני הבית, פניה שמאלה, אור ירוק................. בוווווווווווווום משום מקום מגיחה דייהטסו מסחררת אותנו 3 פעמים (כולל חצי סיבוב על 2 גלגלים). רעש אימים, מתכת מתרסקת, כריות אויר נפתחות, יובל צורחת מאחור עם בטן של שבוע 29 אני מנסה אינסטנקטיבית להסתובב אליה אחורה ומגלה שהחגורה עדיין עלי יורם טס החוצה להוציא אותנו ומגלה שהדלת שלי לא נפתחת וגם לא של יובל בסופו של דבר אני מצליחה להשתחרר ומגלה לזוועתי שיובל עפה מהכיסא ושהיא שוכבת על המושב האחורי, ליד הכיסא שלה, צמוד לדלת שבה נכנס הרכב השני. ברגע הראשון זה היה נראה כאילו הרגליים שלה תפוסות שם. אבל לא, יורם מצליח לשלוף אותה החוצה, מבוהלת כולה ואנחנו קורסות על אי התנועה מחוץ לאוטו. בינתיים המולה מסביב, מיליון מכוניות ואנשים, מישהו מציע לי קולה "גברת, את בהיריון?" "גברת, הילד בסדר?" "תזמינו אמבלונס, תזמינו אמבולנס"" ואני לא רואה כלום, מנסה להרגיע את יובל ובדרך בודקת אם יש משהו שבור או פצוע אצלה. שואלת מה כואב והיא אומרת שהראש והצוואר. בצוואר יש שריטה די עמוקה, אבל לא נוראית. חוצמזה נראה שהכל בסדר. לרגע נראה שהיא נרדמת ואני בהיסטריה מנסה להשאיר אותה ערה ומפחדת שהנה היא מאבדת את ההכרה "יובלי, יובלי, אל תרדמי! יובלי תסתכלי עליי" האמבולנס מגיע, אני מנסה לקום, אבל עם יובל עליי זה לא הולך. היא לא מסכימה שיורם יקח אותה ונצמדת אליי. איכשהו אנחנו קמות ועולות לאמבולנס. "גברת, איזה שבוע את?" "ילדה איך קוראים לך?" יורם נשאר לחכות ליד האוטו למשטרה ואנחנו מפליגים לקפלן. בדרך אני סוף סוף מצליחה לבכות קצת אבל נזהרת לא להבהיל את יובל עוד יותר. רק אחרי שעה במיון ואחרי שבדקו את יובל וראו שהיא לא נפגעה, קלטתי שאני כולי חבולה, ושבעצם ספגתי את רוב המכה. אני לא מרגישה תנועות ומתחילה להיות בלחץ. יובל כבר בפאזה אחרת לגמרי - אחרי הרופא החמישי שמבקש ממנה לתת 'כיף' ולקפוץ על רגל אחת, היא קולטת שהיא מרכז ההתרחשות והמצברוח משתנה. יורם מגיע והיא כבר רוצה לטייל במיון וללכת להוציא סוכריות מהמכונה... אני בינתיים מחכה למוניטור, אבל מתחילה להרגיש קצת תנועות. כל צד שמאל שלי כואב ואני מגלה שטפי דם בירכיים ושפשופים בבטן, באזור החגורה. אנחנו מנסים לשחזר מה היה ומגלים ששנינו לא זוכרים כלום מהפניה שמאלה. הבחור שפגע בנו, ששוכב מעבר לוילון במיון, טורח להכנס אליי ולהגיד: "שתדעי לך שבעלך נסע באדום! לי היה ירוק מלא! ויש לי עדים!". סוף סוף אולטרה סאונד. הלב פועם. דמעות של הקלה. כבר 2:00. אומרים לי שאני צריכה להשאר בהשגחה עד הבוקר. חברים מגיעים לקחת את יובל לישון אצלם ומבחינתה זה חלק מהמסיבה "ביי אמא, אני הולכת לישון אצל נועה!" עולים למיון יולדות לעשות מוניטור. נראה שהכל בסדר אבל צריך להתאשפז ל-24 שעות השגחה כדי לוודא שאין הפרדות שילייה. אני מבקשת מיורם שיסע הביתה ויקח את יובל לישון איתו. מפחדת שהיא תתעורר לבד או שיהיו לה חלומות רעים. יורם נוסע, אני עולה למחלקת יולדות. לא מצליחה לישון בלילה מהכאבים, אבל מצליחה להבהל כהוגן מ"מה היה יכול לקרות" ומה יהיה עם התינוק, ואם באמת לא קרה לו שם כלום. למחרת - עוד מוניטור ועוד אולטרה סאונד, בדיקות דם (לראות שאין דימום עוברי), זריקת אנטי-די, ובצהריים סוף סוף הביתה. יובל לא זוכרת כלום, לא מדברת בכלל על התאונה. כשאנחנו מדברים איתה היא אומרת שאיש אחד נסע מהר והתגנש באוטו שלנו והיא שקיבלה מכה בראש ואמא קיבלה מכה בבטן, אבל עכשיו הכל בסדר. מאז אני בבית, מנסה להתאושש. יש די הרבה התכווצויות (שבכל מצב רגיל הייתי מפרשת כסתם בריקסטונים) מה שמחייב מוניטור כל כמה ימים. חוצמזה הכל כואב, אבל זה פחות מטריד. כמובן שאני ישר בסרטים של נזקים בדיעבד שיכולים להתרחש כתוצאה מתאונות (וכיאה לאספנית אובססיבית של מידע, כבר דגתי כמה סיפורים כאלה, על סיבוכים סופר-נדירים, כמובן, אבל בכל זאת). כנראה שצפוי לי המשך מעקב היריון די צמוד וקצת חרדתי. מקווה שבזה זה יסתכם. ועכשיו לאזהרות: יובל עפה מהכיסא שלה כתוצאה מההתנגשות כי האבזם פשוט נשבר. ראינו את זה כשסוף סוף הבאנו את הכיסא מהאוטו המרוסק. הכיסא הזה - אתם יודעים איך זה - כיסא שני, באוטו של אבא, נוסעים בו מקסימום פעם בשבוע... אז קיבלנו כיסא מחברים כשהילד שלהם כבר גדל, לפני 3 שנים, וזהו. מה שאומר שהכיסא בן 6-7 שנים לפחות. אז לא סתם אומרים וחוזרים ומזהירים שתוחלת חיים של כיסא היא מקסימום 5 שנים. אני לא צריכה להגיד מה יכול לקרות כשילד עף מכיסא בזמן תאונה. בפירוש היה כאן נס. אז בבקשה - עוד 200 ש"ח לכיסא חדש ולא לקחת כיסא מאף אחד. ותשימו לב כמה זמן עובר. והדבר השני - יובל, למזלנו, ישבה במושב האמצעי. אצלי באוטו, למשל, היא יושבת במושב הימני, וכך זה בהרבה מכוניות (כי הכי קל להושיט יד מכיסא הנהג באלכסון, נכון?). אם היא היתה יושבת שם גם באוטו של יורם.... לא רוצה לחשוב. אז שוב - לא סתם ההמלצה היא להושיב בכיסא האמצעי. זה באמת המקום הכי בטוח. בדרך כלל זה היה התפקיד של תמי לצטט את ההוראות של "בטרם" באזניי, ואני הייתי מהנהנת ומחפפת. חבל שהייתי צריכה פגישה כזאת עם המציאות כדי להבין. אז אני מרגישה צורך להזהיר אתכן. ותסעו לאט. מה שבטוח בטוח. פולינה תוכן ההודעה: תגובות נוספות 20/1/2005  10:22 איזה פחד - R 20/1/2005  10:25 וואו, פולינה... - ליאתה 20/1/2005  10:25 אוי פולינה - ורד 20/1/2005  10:26 אוי, פולינה!! - מיכל פ 20/1/2005  10:28 יאוו, פולינה, בא לי לחבק לך את הבטן - אורנה דן 20/1/2005  10:30 תודה לאל שאתם בסדר. - מירבת 20/1/2005  10:31 וואו פולינה! - מירי2 20/1/2005  10:32 מזל שכולכם בריאים ושלמים.... - ורד שלשחר 20/1/2005  10:34 ניערת אותי על הבוקר - ליק333 20/1/2005  10:34 פולינה תרגישי טוב ולגבי החגירה באמצע מה עושים שיש שלושה ילדים איך אז חוגרים? וסליחה אם השאלה לא מתאימה לכאן (ל"ת) - יהודית 20/1/2005  10:35 פולינה- - עדי כספי 20/1/2005  10:41 פולינה יקרה, - דובת גריזלי 20/1/2005  10:43 בנות יקרות - הנה לינק לאתר של בטרם: - ליאתה 20/1/2005  10:44 כאילו כתבת את התסריט של סיוטי הלילה שלי . איזה נס! - יעלה 20/1/2005  10:48 ואווו........... - אמאשלטל 20/1/2005  11:1 הי פולינה. טוב שהכל נגמר בשלום - ענבר 20/1/2005  11:2 פולינה - נועה ברקת 20/1/2005  11:7 אנחנו נוסעים ברכב יום יום ולא קולטים שזה הדבר הכי מסוכן שאנחנו עושים. ולמירי2 - כסא במרכז. - HILLA 20/1/2005  11:8 הדמעות עומדות לי - דבורי 20/1/2005  11:9 גרמת לי לבכות, - ל 20/1/2005  11:19 וואאווו איזה מזל שככה זה נגמר - אופירה 20/1/2005  11:26 ואו פולינה - שחר ב 20/1/2005  11:30 יותר אנשים נהרגו במדינת ישראל בתאונות דרכים מאשר בפיגועים - ליאורקה 20/1/2005  11:30 וואו פולינה - לימון 20/1/2005  11:39 פולינה - כולי צמרמורות עדכני אותנו אם הכל בסדר איתכם!!!! תודה לאלוהים שלא קרה כלום! (ל"ת) - מעיין של ליב 20/1/2005  11:51 כולי צמרמורת.... - מרינה שלנועה 20/1/2005  12:3 וואי וואי פולינה איזה נס אלוהים!!!הסיפור שלך ממש גרם לי לבכות מצמרמורת - נוני 20/1/2005  12:10 לפולינה, שולחת לך חיבוק גדול ומקוה שתרגישו טוב. והלוואי וכולם יסעו בזהירות (ל"ת) - דליה אחרת 20/1/2005  12:25 איזה מזל שאתם בסדר! (ל"ת) - אירנה 20/1/2005  12:32 פשוט אין מילים - עידית של שחר 20/1/2005  12:36 אוי פולינה, בנשימה עצורה קראתי - הוטיקה 20/1/2005  12:48 פשוט קורע את הלב! מאחלת לכולכם החלמה מהירה (פיזית ונפשית) ושבתחילת אפריל יהיה לך תינוק חדש ובריא! (גם אני שבוע 29). (ל"ת) - רוית 20/1/2005  12:59 חזרתי מעוד מוניטור. תודה לכולן. - פולינה 20/1/2005  13:7 אווווווווף... קחי אויר נשמי עמוק ושחררי בבת אחת.. איזה מזל שנגמר ככה! החלמה מהירה גם נפשית לכולם. (ל"ת) - מיכל של איל 20/1/2005  13:22 פולינה - קודם כל טוב שזה נגמר כמו שזה נגמר, ובנוסף תודה ששיתפת אותנו, אני חושבת שהמסרים שלך מאד חשובים .... - פבלו 20/1/2005  13:57 אוי פולינה, ממש נס היה לכם - רויטל 20/1/2005  14:4 פולינה, שיהיה המשך הריון רגוע. תודה ששיתפת אותנו בעצותייך. מאחלת לך רק טוב. (ל"ת) - יעל זר 20/1/2005  14:14 איזה מזל שנגמר כמו שנגמר וכולכם בסדר. שיהיה לכולכם רק טוב. גרמת לי לרצות לרוץ הביתה ולחבק את הפיצקים שלי... (ל"ת) - ק.ק. 20/1/2005  14:15 ואו, איזה סיפור!!!!! תרגישו טוב כולכם. שיהיה המשך הריון רגוע. (ל"ת) - iriti 20/1/2005  14:20 אוי פולינה יקרה, נשמע שעברתם חוויה ממש נוראית. - יולה של גור וניב 20/1/2005  14:31 פולינה יקרה,בתור בוגרת תאונה קשה בשבוע 16 עם שני ילדים באוטו - גילי אבישי 20/1/2005  14:57 הפחד הגדול של חיי. מאחלת לכם בריאות אושר ושלווה. (ל"ת) - אירוס 20/1/2005  15:0 אוי פולינה. אני קוראת והדמעות לא מפסיקות. תודה לאל שאתם בריאים ושלמים. (ל"ת) - רוני 20/1/2005  15:28 פולינה!!!!!!!!!! - ליאתיתי 20/1/2005  15:28 פולינה יקרה מאוד - אפרתי 20/1/2005  15:34 פולינה יקרה - רותי קרני הורוביץ 20/1/2005  15:56 תודה שאת מספרת, משתפת ומזהירה!, שמרי על עצמך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (ל"ת) - דבי 20/1/2005  16:4 אוי אהובתי האהובה, - תמי 20/1/2005  17:4 פולינה יקרה, - הללי 20/1/2005  18:29 פולינה יקרה, פווו...איזה פחדדד...איזה מזללל - מירב שרמן 20/1/2005  18:53 פולינה - לירון 20/1/2005  19:46 פולינה יקרה, - תמרה 20/1/2005  19:48 אוי פולינה - אריאלה 20/1/2005  20:24 אמאלה פולינה - דניאלה 20/1/2005  23:46 אוי פולינה - Tamara 21/1/2005  22:9 אוי פולינה, רק עכשיו ראיתי - annat 22/1/2005  0:7 פולינה יקרה. תודה לך שגם בשעות קשות כאלה את חושבת עלינו.. תודה על הלקחים. תרגישו טובבב!!! (ל"ת) - רונה 22/1/2005  6:59 ועוד הערה חשובה מאוד על תאונות עם ילדים.. - שרון ברנע 23/1/2005  10:57 פולינה, כתבתי כבר אתמול אבל - במבי 23/1/2005  12:19 פולינה - תודה... - קרן (אחרת) 16/3/2005  9:40 אמאלה איזה פחד!!! - שרה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש