|
14/7/2002 21:42
|
זהר
|
מאת:
|
וכמובטח, סיפור ההנקה של יואב בן-חלב
|
כותרת:
|
סיפור ההנקה של יואב בן-חלב
--------------------------
יואב ינק בחדר הלידה, למרות שכבר אז ציינה אביגיל המיילדת שלנו שהפטמות שלי שטוחות ו"גדולות עליו" ונתנה לי מזרק כדי לשאוב את הפטמות מעט החוצה.
יואב היה איתנו ב-ROOMING IN ורוב הזמן ישן, כך שלא ממש תרגלנו הנקה ביום וחצי הראשונים. לא דאגנו – יש לו מהרחם את מה שהוא צריך, הוא מוצף הורמונים מהלידה וחוץ מזה – קולוסטרום זה זהב שבא בטיפות, ואת הטיפות האלה יואב מקבל.
בבוקר בו שחררנו עצמנו מבית-החולים הגיעו ענבל ל. וענת ב. ל"לניאדו" לסדנת הנקה... בסדנה יואב שיתף פעולה כמו גדול (יקה בן יקים – אצלנו לא עושים בושות), התחבר לשד וינק, כולל תנועות בליעה והבעת סוטול "מיונקת" להפליא.
נסענו הביתה כשאני באופוריה - הילד שלי אכל מהציצי, אני אמא מניקה !
זה היה ביום חמישי (יואב נולד ביום שלישי בלילה).
במהלך היומיים וחצי הבאים המצב יילך וידרדר. יואב לאט לאט יונק פחות ובפחות כוח, הולך ונחלש, מייבב – מקבל מוצץ כי היבבות לא פוסקות והסבתות עצות עיצות... (איך ?! איך עם כל הידע המוקדם נפלנו ככה ?! עובדה.). היניקות הולכות ומתקצרות, הילד ישן יותר ויותר – לאחר מכן, כשהבנתי שהוא פשוט נחלש והגיע למצב שמרוב רעב וחולשה לא היה לו כוח לינוק וגם לא לזעוק את מצוקתו הלב שלי מתנפץ בתוכי וכל רסיס דוקר בכל הגוף.
בשישי בלילה כבר ברור שהכל לא בסדר – הילד כבר לא מתחבר לפטמה בכלל ורק צורח וישן שינה לא שקטה. ניצן נוסע באמצע הלילה לקנות מטרנה ואנחנו מאכילים את יואבי במזרק. עכשיו מדובר בבקרת נזקים - הילד חייב לאכול ולא מבקבוק, כי אני לא מוכנה לסכן עוד יותר את ההנקה. אני לא מוותרת.
לאורך כל הדרך נמשכת ללא ליאות וללא תנאי התמיכה הטלפונית של פיות השבט, המתגלות בגדולתן – ענבל, ענת וגילה המופלאה, שפשוט העמידו עצמן לרשותנו בכל זמן ושלולא תמיכתן אנה היינו באים.
בשבת אני מדברת בטלפון עם ד"ר ליבוביץ' שאומרת שעשינו יופי עם המזרק כי הילד חייב לאכול, ושאני צריכה מיידית להתחיל לשאוב כדי להקל על הכאבים בשדיים – בליל שישי התחלף הקולוסטרום בחלב ואני מתחילה להיגדש, הרגשה איומה לפחד מהגוף של עצמי. ניצן שוב בסופרפארם קונה עפ"י הוראת הדוקטור את ה-AVENT הידנית, ועוד באותו לילה אני כבר שואבת. אוי, כואב, ובשביל 10CC אומללים...
אבל בשאיבה הבאים 20 CC וגם בשלישית, ואנחנו מגיעים לד"ר ליבוביץ' למחרת, יום א' בצהריים, כשאני לפחות כבר פחות כאובה ומסוגלת להקל על עצמי.
ד"ר ליבוביץ' מאבחנת בצקות בפטמות שלי שהוחמרו ע"י התמלאות השדיים בחלב ותינוקי קטן עם פה פיצי – אין התאמה בשלב זה בין המסעדה לסועד...
אנחנו יוצאים ממנה עם הוראות לימים הקרובים – אמא שואבת שמונה (!) פעמים ביממה, תינוקי אוכל במזרק שמונה פעמים ביממה, חלב של אמא כמה שיש ומטרנה כל השאר. 400 CC ביממה, טבין ותקילין. וואללה, לא ידעה עם מי הסתבכה... אצלנו במשפחה הוראות הן הוראות. חמישה ימים של האבסה אינטנסיבית. אמא שואבת, אבא מאכיל, שנינו טרוטי עיניים. אוי, כל-כך קשה, אך לאחר חמישה ימים (ד"ר ליבוביץ' עצמה לא האמינה שההוראות מולאו עד תום, ללא הנחות וללא קיצורי דרך...) יואב עלה 365 גרם !!! איזו נחת, איזה סיפוק ! פולניה כולה עומדת על הרגליים.
יוצאים עם הוראות חדשות מהדוקטור. יואב צריך לינוק עם פטמות סיליקון ולקבל השלמות במזרק. אמא קיבלה הנחה לשש שאיבות ביממה, והשוס – את ה-AVENT הידנית מחליפה ה"לקטינה" החשמלית החייתית. ממשיכים קדימה. עוד חמישה ימים עוברים בהקפדה יתרה. יואב מתחבר לשד עם פטמות הסיליקון לא רע בכלל, אך עדיין לא כל הנקה "תופסת", לפעמים זה עדיין צרחות והוא לא מתחבר ומקבל את כל הארוחה במזרק.
רגע של משבר – אמצע הלילה, אני טרוטת עיניים בסלון עם יואבי, מאכילה אותו מטרנה במזרק והציצי מטפטף חלב... אני בוכה, טובעת ברחמים עצמיים – ואז הגאון בשרידות ילדית מזכיר לי מה חשוב בחיים – פליטה עצבנית בשלושה סילונים – פה ושני נחיריים – רוצה לומר : "אמא, חדל התבוססות. צעד קדימה שניים אחורה – תמצית ההורות...".
ואז הברית – נו, זה חומר חזק, אבל לסיפור אחר. אך איכשהו באורח לגמרי לא מוסבר, מהרגע שהגענו הביתה מהברית יואב יונק ללא פספוסים. פשוט כל הנקה מתחבר לציצי, והיניקה מתחזקת מפעם פעם. אני מרגישה שחל מפנה.
למחרת אצל ד"ר ליבוביץ' 260 גרם נוספים !!! כמו-כן "מכונת הקקי" כבר ביססה את מעמדה ואנחנו כבר מצטרפים ברינה למפרנסי "פמפרס" הגאים. יואב כבר "גדול", עבר ודילג לו מעל משקל הלידה, ולכן הדוקטור כבר סומכת עליו שיתעורר לאכול וההוראות שעימן אנו נשלחים הביתה : יואב יונק לפי דרישתו, לא מעירים אותו עוד מדי שלוש שעות, אמא ממשיכה לשאוב 3-4 פעמים ביממה. החלב שלי שופע ואנחנו כבר ממש אופטימיים.
והפעם – הפתעה ! הילד החליט שלא כל שלב צריך למצות עד תומו. הוא פשוט מדלג. יונק המון ויפה (הפטמות של אמא מתחילות להבין מה פירושו של "שימוש אינטנסיבי" כדבריה של ענבל ל...) ולא רוצה תוספות במזרק, אפילו שגם הן חלב של אמא. המטרנה אופסנה בארון לאחר הימים הראשונים, הזכורים כ"ימים הנוראים".
הילד רוצה ציצי ורק ציצי, ואני כל-כך מאושרת שאפילו ארוחת מזרק שפירושה שינה יקרה מפז אינה קוסמת לי. אני רוצה להניק !
ובכן כבר יממה שנייה שיואב יונק יפה, עם פטמות הסיליקון עדיין, אבל רק ציצי. היום קיבלנו אישור מד"ר ליבוביץ' שזה נהדר ויופי ואפשר בעוד יומיים-שלושה להפסיק גם את השאיבות.
בשבילי כל השאר זה קוסמטיקה. סתם אי-נוחות קטנה ולא מורגשת. מבחינתי כבשתי בשבילו את פסגת העולם. אני אמא.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
