גם אני בבית, האמת כמעט שנה, ואין ספק - זה ממש ממש ממש לא קל.
אני יכולה להודות שהייתי בייאוש דומה לשלך, ומה ש"החזיר" אותי לחיים היה שינוי נקודת המבט.
במקום לראות את הימים, את השבוע, בתור משהו שצריך לעבור, הזכירו לי ונזכרתי שזו תקופה מלאת פלא, ושזה ללא ספק משהו שאני רוצה לחוות ולא לשרוד. זה פשוט עושה הבדל עצום אם קמים בבוקר ומסתכלים בייאוש על השעון (מה שקרה לי) ומחשבים איך הולכים לעבור את השעות הבאות, לעומת לקום בבוקר ולחשוב מה בא לי ולנו לעשות היום- ולעשות אותו.
האוצרים שלנו גדלים כ"כ מהר שזה פשוט לא ממש נתפס. נסי לחשוב על איך הוא היה כשהיה פיצקי ממש, בן חודש, ותראי איזה הבדל עצום. וככה זה גם הלאה. כל חודש שעובר זה עולם ומלואו, ההתפתחות הקסומה, ההכרות, הקונצים שמתרבים כל שעה.. וזה עובר נורא מהר.
איריס גוב כתבה פעם בתגובה למישהי שתהנה מכל רגע שהילד דבוק אליה כי עוד כמה שנים הוא יעשה טובה אם יסכים להוציא את הראש מהחדר שלו פעם ביום. ואת זה אני מעבירה לעצמי בראש כשאני למשל קמה אליה בלילה - כי זה זמני. ובתוך כל הקושי הזה ישנה הנאה עצומה - שכמובן מרוב בלאגנים בראש, אנחנו שוכחים לראות אותה, ועוד יותר שוכחים להרגיש.
ולכיוון התכלסי, מבחינת העברת היום בכיף - אתם משתעממים - תצאו. חוגים רק בשבילו זה לא נכון לטעמי. אנחנו הולכות פעמיים בשבוע לחוג התעמלות (מאז ששי בת חודשיים), ואם בהתחלה ההתעמלות שלה היתה פסגת שאיפותי, היום אני באה בתחושת שליחות בשביל שתינו - היא עם החברות שלה, ואני עם שלי. יחד. קבוצה של אמהות, מטפלות, נשים, שמתאגדת בשביל הכייף - מה שאמהות עובדות כמעט וא יכולות לעשות (אלא אם הן גרות ליד זהר..). בימים האלה כמעט ואין לי נקודות שבירה, כי עסוק וכיף לי. לנו. השעמום הוא באמת בעיה, ואני נורא גרועה בלצאת מהבית, אבל יש עולם שלם בחוץ שכשעובדים מתגעגעים אליו נורא (שופינג?..).
הפסקה הראשונה נכונה אני משערת לכל דבר בחיים. נקודת ההסתכלות שלנו היא כמעט אוטומטית - זו תקופה, נעבור גם את זה, במקום לחיות ממש, ולהנות מהחיים.
וזה נכון גם אם את לא מאלה שלא מתאים להן להיות בבית. זה לא עניין של תכונה טובה או רעה, זה פשוט עניין של אופי. ובאמת יש נשים שזה לא מתאים להן (למרות ש-8 חודשים זה גם המון). אז אם זו את לדעתך השקולה - צאי לחפש עבודה.
אם זו לא את אבל את צריכה עוד סיפוקים (כמו כולנו לדעתי)- אז ההצעות של א.א תפורות עליך. אני גם מחפשת (ומוצאת מדי פעם) עיסוקים אחרים - אבל מהבית. אני עובדת מהבית במשרה חלקית, ויש לי את העסקון שלי לבגדי הכיתובית, ובקרוב אני נרתמת לאיזה מסע בחירות כאן ביישוב, וגם הפורום הזה יכול להיות הצלה של שפיות. בקיצור - לא רק עבודה מסורתית היא הפתרון היחידי המתבקש עבורך. צריך לנסות ולעשות שינוי בגישה, ואח"כ למצוא את השינוי בהרגשה. סיפוק לראש, לעובדת היותך אדם שלם ונפרד, לא רק אמא, פידבקים, יצירה... העיקר לא לשכוח אותך. ולהנות מכל רגע (או לפחות מכמה שיותר..(:).
מאחלת לך לראות ולחוות את כל האושר שיש לך עכשיו בקרוב קרוב...
ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
