ובמילה פיצוי, אינני מתכוונת לזר פרחים עלוב. אני מתכוונת ליום בשבוע (או לפי התכיפות האפשרית) שהוא שלך. ביום הזה את המלכה. קובעת לאן הולכים, או נשארים בבית והוא לוקח פיקוד (הוא הרי מצטיין בזה. מה זה שני ילדים קטנים לעומת חיילים... :) ) ולך יש שקט נפשי. רגשי אשמה מהליכה לחוגים או השארות בעבודה, הם שלך ובראשך בלבד. בדיוק כמו שלבן זוגך אין כאלה, את טיפחת אותם. האם באמת ילדייך מסכנים כשאת משאירה אותם עם שמרטף, או לבד? (לא יודעת בני כמה הם) אובייקטיבית, קרוב לודאי שלא. אני גם חושבת שאת רואה בנות זוג של אנשי צבא, שמקבלו את תפקידן בשלוהץ נו, לא בטוחה שזה נכון. דברים שרואים מכאן לא רואים משם. בעיקר אני יכולה להמליץ לך על שימת גבולות לשעות העבודה. לעיתים יש כורח בלטי תלוי באיש הצבא, אך לעיתים זו הסחפות, שבאה, כאשר את לא מציבה גבולות. אם מפריע לך לארח חיילים (וזה נשמע לי מאד מפריע), תציבי גבול. תציבי גבולות לגבי מעבר מקומות. תני הגבלות לפי מה שמתאים לשניכם. שלא יהיה מצב, שאת מתאימה את כל כולך לקרייירה הצבאית. לעיתים זה מובן לא נכון, כלא מפריע. יכולה רק לנחם אותך, שבהיי-טק המצב לא קל יותר (אולי לא עוברים מקומות כל הזמן, רק נוסעים המון שעות לעבודה) ובימיינו, יותר עדיף להיות אלמנת קש מאשת מובטל.
|
תוכן התגובה:
|