אלא מגיע הביתה כל יום בשעה חמש וחצי בדיוק (בדיוק!!) ועדין, קשה לי! ואני מייחלת לרגע שיגיע כדי שיקח קצת את הבונבון, ואוכל ללכת לשיעור התעמלות, ובשבתות 'הילד שלו',ואני מביאה בייביסיטר כמה פעמים בשבוע כדי שאוכל לעבוד, ועטה על כל טיפונת של עזרה שמציעים ההורים, האחים, השכנים...
כך שאני יכולה רק להבין ולהעריץ אותך! כל הכבוד לך. אין ספק שקשה מאד מאד לעשות את זה לבד (גם אם לא רשמית) ואכן מגיע לך כל הפרגון והעזרה שאת יכולה לארגן לעצמך. אל תתביישי לדרוש!
נועה
|
תוכן התגובה:
|